חלאילה נ' ח'לאילה ואח'

פסק דין

התובענה:

תובענה לסילוק יד ממקרקעין ודמי שימוש ראויים שהתובע הגיש נגד הנתבעים.

נטען בכתב התביעה כי התובע הינו אחד הבעלים של חלקה 33 בגוש 19279 הנמצאת בעיר סכנין (להלן: "חלקה 33) וכי הנתבעים החלו להשתמש בחלק ממנה, חלק הנמצא בגבולה הדרומי, כדרך מעבר, כל זאת ללא הרשאתו וללא הסכמתו וזאת לשם הגעה לבתיהם, הבנויים בחלקות 31, 32 הסמוכות, זאת כאשר יש להם דרך מעבר אחרת לבתיהם.

התובע הוסיף וטען כי דרש מהנתבעים להפסיק את השימוש בחלקה 33 כנ"ל אך ללא הועיל ואף מנעו ממנו הקמת גדר על מנת לתחום את חלקתו.

מכאן ביקש התובע ועתר לקבלת סעד המורה על סילוק ידם של הנתבעים מחלקה 33 וכן גם לחיובם בדמי שימוש ראויים של 1,000 ₪, לחודש ,עד שבע שנים אחורה מיום הגשת התביעה.

לכתב התביעה צורף נסח רישום המראה כי שטח חלקה 33 הוא 9,404 מ"ר, הרשומה כולה ע"ש התובע, אם כי, לאור הערות האזהרה שנרשמו בטאבו, עולה כי התובע מכר חלקים מאותה חלקה לאנשים אחרים, שהם לא הנתבעים.

הגנת הנתבעים:

הנתבעים 1 ו- 2, אחים, הגישו כתב הגנה בו התנגדו לסעדים המבוקשים והכחישו את פרטי החיוב המיוחסים להם וכן טענו:

הדרך הרלוונטית הינו כביש ראשי מס' 8, אשר נסלל ע"י עיריית סכנין בסוף שנות התשעים.

הכביש מאושר עפ"י תוכנית מתאר מאושרת.

אין לנתבעים כל דרך חלופית להגיע לבתיהם.

הנתבעים 1 ו- 2 בנו את בתיהם על חלקה 31 בגוש 19279 (להלן: "חלקה 31") בתחילת שנות האלפיים, לאור המצב העובדתי והמשפטי הנ"ל, אף תכננו את חזיתות ביתם עפ"י כך ואף הונחו תשתיות מים, ביוב וחשמל על אותו כביש.

התובע מנוע מלהעלות את טענותיו הואיל והכביש והשימוש בו קיימים לפחות 10 שנים והוא לא התנגד ולא מחה כנגד השימוש בכביש.

מכאן ביקשו הנתבעים 1 ו- 2 לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

גם הנתבע מס' 3, שביתו בנוי על חלקה 32, התנגד לסעדים המבוקשים וגם הוא העלה טענות דומות וכן מסר:

מדובר בכביש מס' 8 ברוחב 10 מטרים והוא מאושר עפ"י תוכנית מתאר ג/668 עוד משנת 1992.

הכביש נסלל ע"י עיריית סכנין עוד בשנות התשעים וזאת ללא כל התנגדות מצד התובע.

לפיכך גם הנתבע מס' 3 ביקש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד.

ראיות הצדדים: