חלאוצי נ' אברמוב

פסק דין

בפניי תביעה כספית ע"ס 30,000 ₪.

התובעת טוענת, כי במסגרת תיק הוצל"פ עיקלו את רכוש בית התובעת, אותו היא העריכה בסכום של 30,000 ₪.

לטענתה, היא פנתה לעו"ד הנתבע והוא הבטיח לה שאין לה מה לדאוג וכי רכושה מאוחסן במחסני הוצל"פ, אך בפועל רכושה נזרק ואבד.

התובעת מפרטת את רשימת החפצים וחזרה עליהם בישיבת ביהמ"ש מיום 15.10.13. מדובר היה בסלון, טלוויזיה, חדר שינה, מקרר, תנור וגז, כורסאת טלוויזיה, סולם, שולחן מטבח, ספה במרפסת ועוד הרבה דברים שהיא לא זוכרת.

הדברים היו מכוסים לטענתה בסדין.

הנתבע הגיש כתב הגנה וטען שיש לסלק את התביעה על הסף.

לא זו בלבד שהנתבע עצמו, אשר שימש כעוה"ד של הבנק לא זרק ולא אישר לזרוק מטלטלין, אלא שבעל התפקיד שאליו צריכה להיות מופנית התביעה, שפינה את הדירה, מסר על פי דו"ח שצירף, כי מדובר ב"אשפה", בדירה מוזנחת ולא מאוכלסת זמן רב, אשר גם לא היה בה חשמל ומים.

כאמור, את טענותיה על התובעת היה להפנות למר בני בוטרמן, שביצע את תפקידו בעת הפינוי ומעולם לא הובטח לתובעת, כי חפצים שהוצאו מדירתה יישמרו במחסני הוצל"פ.

זאת ועוד, התובעת התעלמה מצו הפינוי, לא נכחה בדירה בעת פינויה (הגם שידעה על מועד הפינוי) והפרה פעם אחר פעם את הסדרי הפשרה שנערכו עימה.

עדותו של מר בני בוטרמן נשמעה בביהמ"ש ביום 15.10.13 ונתתי בה אמון.

הוא העיד כך: "פרצנו את הדירה, נכנסנו פנימה. הדירה לא מתאימה ולא ראויה היתה לחיות בה. היה טייח על הריצפה. אסלה על הריצפה. ארונות שבורים. מצאנו שם שני כיסאות ושולחן ישנים". ועוד הוסיף: "מה שכן מצאנו זה חדר שינה וארון והעברנו את זה לכונס נכסים". הוא הכחיש מכל וכל שהיה שם רכוש בשווי 30,000 ₪ וכל שהיה שם זה שני ארונות שהוצאו ללא תמורה לבקשתה של התובעת.

בעדותו זו תמכה גם מזכירתו של הנתבע, אשר ציינה כי התובעת ידעה על מועד הפינוי וכי הדירה לא היתה ראויה למגורים והיתה שם טלוויזיה ישנה מאוד, חדר שינה ושני ארונות במרפסת אשר חלק מהם הועברו ללא תמורה, לבקשתה של התובעת.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים, אני בדיעה כי דין התביעה להידחות.

התובעת לא הוכיחה כי החפצים הנמצאים ברשימה אכן היו בדירתה וגם לא הוכיחה את ערכם.

אינני נותן אמון בשום פנים ואופן כי ערכם היה 30,000 ₪ ומכל מקום, התובעת יכולה היתה להיות נוכחת בזמן הפינוי, לאור עדותה של הגברת רבקה מאור, שנתתי בה אמון, ולבדוק שרכושה יועבר אליה.

עברתי על דו"ח מבצע התפקיד אשר הומצא לי ואני מורה לשלוח אותו עם פסה"ד חזרה לנתבע, ונתתי אמון כי לא היו חפצים עם תכולה במקום ועיקר הפעולה של בעל התפקיד היתה לפנות זבל ופסולת מדירה זו, שלא היתה כלל ראויה למגורים. לא היה בה מים וחשמל ובוודאי שלא ניתן היה לומר שהיה בה מקרר או טלוויזיה בעלי ערך.

אשר על כן, לא מצאתי את התביעה מוצדקת והחלטתי לדחות אותה.

במאמר מוסגר אציין, כי אכן לא היה מקום לתבוע את הנתבע אלא את בעל התפקיד והטענה, כי היה צריך לדחות את התביעה נגדו על הסף היא נכונה.

לאור מצבה של התובעת, כפי שהציגה בפניי בפתח הישיבה והגם שהיה מקום לפסוק הוצאות, אני אמנע מכך ואדחה את התביעה ללא צו להוצאות.