חכמון נ' מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות והספור ואח'

פסק דין

מבוא

זוהי תובענה לתשלום פיצויים, בגין נזקי גוף נטענים, שנגרמו לגב' חכמון לימור (להלן : התובעת) במהלך עבודתה כמורה בבית הספר בעיר יבנה.

הצדדים חלוקים בשאלת החבות לרבות על מי מוטלת האחריות לקרות הנזק, כמו כן קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלת גובה הנזק ובייחוד בשאלת הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען לאירוע.

עיקר עובדות וזהות הצדדים

התובעת ילידת שנת 1969, אם ל – 3 ילדים, מורה במקצועה מזה כ- 16 שנה כאשר בכל הזמנים לאירוע נשוא כתב התביעה (שיתואר בהמשך) היא עבדה, כמורה וכמחנכת בבית הספר רמות ויצמן בעיר יבנה (להלן : ביה"ס).

הנתבעת 1 – מדינת ישראל, משרד החינוך התרבות והספורט, היה לטענת התובעת משרד ממשלתי אשר העסיק את התובעת ואשר בפיקוחו מצוי בית הספר בו לימדה התובעת.

הנתבעת 2 – עיריית יבנה, היתה לטענת התובעת הרשות המקומית אשר בהתאם לחוק לימוד חובה התש"ט 1949 היתה הבעלים של מבנה בית הספר בו לימדה התובעת.

דיון והכרעה

התובעת העידה כי הינה, מורה במקצועה ובמועדים הרלבנטיים לאירוע שימשה כרכזת שכבה בבית הספר רמות ויצמן, מתוקף תפקידה כרכזת שכבה הייתה התובעת אחראית, בין היתר על ארגון ותכנון מסיבת הסיום.

לקראת הופעות סוף השנה של בית הספר באותה שנה (2004) בשל עליית התלמידים לחטיבה ובמהלך חזרות לקראת ההופעה שנערכו ביום 16.6.04, עלתה התובעת על כסא שהיה מונח ברחבה של כיתות ה' – ו' ומיועד לשכבת גיל זו, זאת, לשם השגחה על תלמידי כיתתי (כ- 40 תלמידים), בשל העובדה שהתלמידים הועמדו בשורות, לא יכלה התובעת לראות ולהשגיח על התלמידים בשורה האחרונה, כפי שהם לא ראו אותה גם, ועל כן היא נאלצה לקחת כיסא מהאגף של כיתות ו' המיועד לגיל זה ולא לכיתות א' ו ב'.

משעלתה התובעת על הכסא, רגלי הכסא התקפלו פנימה, מה שהוביל לאיבוד שיווי משקל התובעת ולנפילתה בחוזקה לקרקע.

התובעת העידה כי כתוצאה מהנפילה נחבלה קשות, בין היתר בצלעות מצד שמאל ואיבדה את הכרתה – (להלן: האירוע/ התאונה).

ככלל יש לומר כי, באשר לנסיבות התרחשות האירוע, עדותה של התובעת, ראויה לאמון בכל מרכיבה, והיקף התהיות העולות מתוך כלל חומר הראיות איננו מותיר ספק בדבר אופן התרחשות התאונה כפי שמתארת התובעת.

אציין כי, בחנתי את "הסתירות" בתיאור האירוע, לטענת הנתבעים ומצאתי כי המדובר באי התאמות מעטות ושוליות השזורות בעדות שהתאפיינה בדרך כלל בעקביות ובהתאמה כמעט מלאה ומושלמת.

בכל הקשור לנסיבות התרחשות האירוע, יש לקבוע כי, עדותה של התובעת נתמכה בעדותן של שתי עדות מטעמה, עדת התביעה מס' 1 הגב' אתי אדרי, שמסרה בעדותה כי : "יצאתי למקום התאונה לאחר שאחד התלמידים פתח את דלת הכיתה בה לימדתי כי היו צעקות, והוא אמר לי מורה נפלה, והעדה יצאה מהכיתה וניגשה למקום התאונה, וראתה את התובעת על הרצפה נשענת על הכיסא, ושמה לב שהרגליים של הכסא עקומות". עדות זו תואמת את עדותה של עדת התביעה מס' 3 הגב' אנט אליאסי שמסרה כי: "באותה עת היא ראתה את התובעת עומדת מול התלמידים בחזרות, ובשלב מסוים ראתה כי התובעת שולפת כסא באמצע הרחבה, ועלתה עליו וצנחה".

עוד מסרה העדה כי, "הכיסא היה מונח ברחבה שבין הכיתות".

האם האירוע המתואר לעיל, מקים אחריות על מי מהנתבעים ?

אחריות נתבעת 1

אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי, עלייתה של התובעת על הכיסא הייתה לצורך מילוי תפקידה וכך אף מאשרת עדת ההגנה הגב' ויקי ניצן (מנהלת ביה"ס), כמו כן, אין מחלוקת כי מנהלת ביה"ס ידעה וגם ידעה כי, קיימת בביה"ס תופעה של עריכת חזרות במרחבים לקראת הופעות סוף שנה, כגון זו שנערכה באירוע נשוא כתב התביעה.