חכימי נ' שלום

החלטה

אני מתיר את השאלה.

ניתנה והודעה היום כ"ג טבת תשע"א, 30/12/2010 במעמד הנוכחים.

יאיר דלוגין, שופט

פסק דין

מדובר בתביעה בסדר דין מהיר לתשלום 42,350 ₪ בגין ליקויים בעבודות בניה ושיפוצים שנפלו לטענת התובע את ביצע הנתבע עבודות אלה בדירתו. כמו כן חלק מסכום התביעה הנ"ל מתייחס לעוגמת נפש וטרחה שיש לפסוק לתובע בסך של 15,000 ₪ עקב הליקויים בבניה ועקב הצורך לתקן את הליקויים. כמו כן התובע עותר לחייב את הנתבע בהוצאות בגין מעבר לדירה חלופית בעת ביצוע התיקונים סך של 2,500 ₪. כך שיחד עם ליקויי הבניה בסך של 24,850 ₪ מגיעים אנו לסכום התביעה.

תמצית טיעוני התובע הינם כי הוא נכה בשיעור מאה אחוז ומרותק לכסא גלגלים הנעזר בשירותי מטפל. אמו של התובע הזמינה מאת הנתבע את עבודות הבניה בדירתו כנזכר לעיל ובין היתר לצורך התאמת הדירה לצרכיו הספציפיים. הנתבע קיבל את מלוא שכרו במזומן בסך של 41,000 ₪. וחרף זאת לא המציא חשבוניות מס לתובע. כמו כן הנתבע לא השלים את העבודות וביצע אותם באיכות ירודה ובניגוד לתקן. פניות לצורך השלמת העבודות לא הועילו. התובע טוען כי הוא נאלץ לחיות באתר בניה ובדירה שלא הולמת את צרכיו. התובע שלח באמצעות בא כוחו מכתב על ביטול ההסכם ודרש את השבת מלוא הסכומים ששילם. לפי חוות דעת שצורפה לתביעה הליקויים עומדים על סך של24,850 ₪ וכן עותר התובע לסעדים הנוספים כפי שכבר הזכרתי לעיל בפתח פסק הדין.

הנתבע טוען להגנתו כי הוא קבלן שיפוצים עתיר נסיון. כמו כן נטען כי הוא ביצע את העבודות בחריצות ובנאמנות והשלים חלק נכבד מן העבודה למרות שקיבל 31,000 ₪ בלבד, ולא 41,000 ₪ כפי שסוכם. עוד טוען הנתבע כי הוא ביצע תוספות שחורגות ממסגרת ההסכם. לבסוף טוען הנתבע כי הוא נאלץ להפסיק את השלמת העבודות כי התברר לו שקיים צו הפסקת עבודה מינהלי והוא נאלץ להימנע מהפרת הצו. לפי טענתו הוא נכון להשלים את העבודות גם היום ככל שיסדירו את נושא הרישוי.

בדיון של היום שמעתי את חקירתו של המומחה מטעם התובע מהנדס הבניין ושמאי המקרקעין מר מאיר ברכה וכן שמעתי את חקירתם של התובע ושל אמו אשר הגישו תצהירי עדות ראשית. שמעתי גם את חקירתו של הנתבע על תצהיר העדות שלו. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה לפניי.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שלפניי ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שיש לקבל את התביעה רובה ככולה, כפי שיפורט להלן.

בראש ובראשונה סבור אני כי בכל הנוגע לליקויי הבניה הרי שהתובע הגיש חוות דעת מפורטת וחוות דעת זו למעשה לא נסתרה למרות שהמומחה נחקר על חוות דעתו. לבד משאלות כלליות ביותר שנשאל המומחה הוא לא נשאל שאלות ספציפיות על הליקויים שמצא וגם לא נשאל שאלות ספציפיות לגבי התמחור בחוות הדעת של עלות התיקון של הליקויים. הנתבע גם לא הגיש חוות דעת מטעמו. עיינתי בחוות הדעת ולא מצאתי בה עניינים כלשהם אשר על פניהם יכול אני שאינו מומחה לעבודות בניה לקבוע שנקבעו בצורה שאינה משכנעת ואינה מנומקת ולא מצאתי שביכולתי לפסול את אף לא אחת מהקביעות של המומחה, אשר כאמור מעיד על פי המומחיות שלו. בשולי הדברים מוצה אני לנכון להתייחס לטענה שאמנם לא נטענה בצורה מפורשת בסיכומי הנתבע, אם כי ייתכן שעלתה בצורה מרומזת, וכוונתי לסכום העבודות מצד אחד בסך של כ- 41 אלף שקלים, אל מול עלות הליקויים שנקבעה בחוות הדעת בסך של 24,850 ₪. אינני סבור שהיחס האמור בין סכום הליקויים לסכום העבודות הינו בלתי סביר או כה בלתי סביר כדי שאוכל להגיע למסקנה ללא חוות דעת נגדית ושלא על בסיס עובדות מפורטות שעלות הליקויים איננה סבירה ו לו בשל העובדה שסכומם מהווה חלק נכבד מסכום העבודות.

מצאתי גם סתירה מהותית בגירסת הנתבע. כוונתי לכך שמצד אחד בכתב ההגנה נטען כי הוא הפסיק את העבודות עקב צו הפסקת עבודה שהוצא על ידי העירייה, ומצד שני בחקירתו הנגדית טען כי לא כך פני הדברים וכי העבודות הופסקו על ידו עקב כך שהוא לא קיבל את יתרת התשלום. לא מצאתי גם מכתב כלשהו שהוציא הנתבע לאחר מועד סיום העבודות בסוף חודש ינואר אל התובע בדרישה לתשלום כלשהו. די בכך למעשה כדי לייתר את הצורך בדיון לגבי הנושא של צו הפסקת העבודה.

לא מצאתי בכתב ההגנה טענה מפורשת שעניינה דחיית התביעה בשל העובדה שהתובע ביקש את ביצוע העבודות מבלי שדאג מראש להיתר בניה. עם זאת מוצא אני לנכון לציין, לאחר שעניין זה עלה במהלך הדיון היום, כי הגם שמחומר הראיות לא הוכח בפניי כי היה בידי התובע היתר בניה כדין לצורך ביצוע העבודות מה שהיה דרוש לצורך ביצוען, הרי שסבור אני כי בנסיבות העניין גם על הנתבע היתה מוטלת החובה לוודא כי בטרם הוא מבצע עבודות בניה ושיפוצים שכרוכים בין היתר בהרחבת הבניה הקיימת, יימצא היתר בניה כדין וזאת בתור מי שמבצע את העבודות ובתור מי שגם עליו נאסר על פי הדין לבצע עבודות בניה ללא היתר. במובן זה לכל הפחות קיימת אשמה הדדית של הצדדים ומסיבה זו אינני סבור, שגם לו היתה נטענת טענה של מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה, מן הדין היה בנסיבות העניין לדחות טענה זו.

בכל הנוגע לנושא התשלום אני מעדיף את גירסת התובע. בראש ובראשונה הנטל להוכיח את הסכומים ששולמו או שלא שולמו חל על הנתבע בתור מי שהעלה טענה זו. יש לזכור כי עילת התביעה היא ליקויים בביצוע העבודות ועל כן כל הנושא של התשלום ממילא מהווה טענת הגנה. משלא המציא הנתבע חשבוניות או קבלות כדי להעיד ולו על הסכומים שהוא עצמו מודה שהוא קיבל, ומשלא עשה כן הנתבע גם לאחר שהנושא עלה עוד בשלב של קדם המשפט, די בכך לדעתי כדי להביא לדחיית גירסתו בנושא זה. הסיבה שסיפק הנתבע היום בחקירתו לאי המצאת המסמכים האמורים לא היתה משכנעת בעיניי בלשון המעטה. בנוסף לכך עדותה של אמו של התובע היתה אמינה עלי בנקודה זו. שוכנעתי מדבריה וגם ניכר היה מעדותה כי שולם סכום של 41 אלף ₪. בשל האמון שאני נותן בעדותה וכן בשל הסתירות שמצאתי בגירסת הנתבע כפי שפורט לעיל, הרי שגם מסיבה זו אני קובע שהתובע שילם את מלוא הסכום שהיה עליו לשלם, שלא לדבר על כך שלא באה כל דרישה לתשלום כאמור מצד הנתבע עד להגשת התביעה וגם לא הוגשה תביעה שכנגד לכשהתביעה כבר הוגשה לבית המשפט. הסתירה לכאורה שמייחס ב"כ הנתבע לעדות התובע אל מול עדות אמו מתייחסת למעשה אך ורק לעניין התשלומים שבאמצעותם שולם הסכום של 41 אלף שקלים, שכן גם לפי גירסת התובע הסכום הכולל ששולם עמד על סך 41 אלף ש"ח. לפיכך אינני סבור שהסתירה שעלתה בעניין זה (היינו תשלום הסכום במספר תשלומים כגירסת אמו או תשלום 31 אלף שקלים בתשלום אחד ובתוספת של 10,000 ₪), הינה מהותית ומכל מקום בוודאי שהמשקל שיש לייחס לה לא יכול לשנות את המשקל המצטבר והמשמעותי שעולה משאר הראיות כפי שהזכרתי לעיל ואשר מצביע על כך כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח שהוא לא קיבל את מלוא התשלום בגין העבודות.

הטענה של אשם תורם דינה להידחות גם בשל העובדה שלא הועלתה במסגרת כתב ההגנה, אולם לדידי יש לדחותה בעיקר לגופו של עניין שכן אין זה מתקבל על הדעת כי המזמין שאינו בעל מקצוע ואין לו ידע מקצועי ועל אחת כמה וכמה התובע הספציפי שלפניי ואמו, ידע להבחין האם בעל המקצוע שהוא בוחר ואשר מצהיר גם לפניו כי הוא מסוגל לבצע את העבודות, למעשה הינו בעל מקצוע שאינו מסוגל לכך. ממילא אם הנתבע לא היה מסוגל לבצע את העבודות עקב העדר כישורים לכך הרי שברור לחלוטין שהוא לא היה צריך לקבל על עצמו את העבודות ומכל מקום הוא מושתק מלטעון טענה שלאשם תורם בנסיבות אלה.

בכל הנוגע לסעדים הנוספים סבור אני שיש מקום לפסוק את הסכום שנתבע בגין העלות לצורך פינוי הדירה על מנת לבצע את עבודות התיקונים. התובע העריך את הסכום הנ"ל בסכום של 2,500 ₪. המומחה קבע בחוות דעתו שלצורך ביצוע התיקונים יהיה צורך לפנות את הדירה למשך כשבועיים ימים, לא התובע ולא אמו נחקרו בנקודה זו, מדובר בסכום סביר שבית המשפט לעניות דעתי רשאי בנסיבות העניין לאמץ אותו ללא צורך בראיות נוספות, וזאת בנסיבות שתיארתי לעיל.

לגבי הסעד האחרון, של 15,000 ₪ בגין עוגמת הנפש והכאב וסבל שנגרמו לתובע, ואשר עוד ייגרמו לו עקב הצורך בביצוע התיקונים, סביר אני שגם כאן יש לפסוק לטובת התובע אם כי החלטתי לאחר ששקלתי את כל הראיות שלפניי שיש מקום להעמיד את ראש הנזק הזה על סכום של 7,000 ₪ וזאת בין היתר בשל מצבו המיוחד של התובע אשר כאמור הינו נכה מאה אחוז ומרותק לכסא גלגלים ואין ספק בעיניי שהנזק שייגרם לו כתוצאה מהצורך בביצוע התיקונים והנזק שנגרם לו כתוצאה מכך שהעבודות לא בוצעו כדבעי ולא הושלמו הוא נזק גבוה יותר באופן יחסי מאשר היה נגרם למי שאינו במצבו המיוחד.

אשר על כן הנתבע ישלם לתובע 34,350 ₪ בגין התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כמו כן בנסיבות העניין ישלם הנתבע לתובע את הוצאות המשפט ולרבות כמובן אגרה והוצאות המומחה שהעיד מטעם התובע. כמו כן ישלם הנתבע לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ וזאת בהתחשב בהיקף הכספי של הסכסוך, בתוצאה ובהיקף המסמכים שהוגשו לתיק וכמות הישיבות שהתקיימו בתיק זה.

כל הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ב"כ התובע יגיש בקשה לאישור ההוצאות תוך פירוט ההוצאות וצירוף אסמכתאות רלוונטיות.

ניתנה והודעה היום כ"ג טבת תשע"א, 30/12/2010 במעמד הנוכחים.