חכימי ואח' נ' רוזנבלום

פסק דין

1.עסקינן בתאונת דרכים מיום 11.7.12 ברח' סמילנסקי פינת הרצל בנתניה.

2.על פי הנטען בכתב התביעה, התובע פנה ימינה ברמזור ירוק מהנתיב הימני ברח' סמילנסקי לרח' הרצל, כאשר הנתבע שהיה בנתיב לשמאלו, בו לא היתה פניה ימינה, פנה ימינה ופגע ברכבו.

3.על פי הנטען בכתב ההגנה, התובע עמד אותה עת בנתיב הנסיעה האמצעי ברח' הרצל וסטה שמאלה לנתיב נסיעת הרכב של הנתבע 1 ופגע בו.

4.לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל בחלקה וזאת מהטעמים הבאים:

א.אין מחלוקת בין הצדדים לכך שברח' סמילנסקי ישנם שני נתיבים ומשהנתיב הימני ניתן לפנות ימינה לכיוון רח' הרצל. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים לכך שברח' הרצל 3 נתיבים, כאשר הנתיב השמאלי מיועד לפניה שמאלה.

ב.עדותו של התובע לכך שמהנתיב השמאלי מרח' סמילנסקי ניתן אך להמשיך ישר וכן עדותו לכך שמהנתיב הימני ברח' הרצל ניתן לפנות ימינה ולהמשיך ישר ומהנתיב האמצעי ברח' הרצל אפשר אך להמשיך ישר, לא נסתרה על ידי הנתבעים ונחזתה בעיני כאמינה.

ג.בפני שתי גרסאות לעצם קרות התאונה. על פי גרסתו של התובע, הנתבע ביקש לפנות שמאלה מהנתיב השמאלי ברח' סמילנסקי, נתיב בו מותרת אך נסיעה ישר לתוך נתיב נסיעתו. מאידך, טוען הנתבע שבעת קרות התאונה היה עם רכבו בנתיב השמאלי ברח' הרצל בכוונה לפנות שמאלה כאשר רכב התובע אשר היה מימינו פגע בו. מוסיף וטוען הנתבע כי הגיע מהנתיב הימני ברח' סמילנסקי.

ד.התובע הציג מטעמו דו"ח שמאי, ללא תמונות. הנתבע הציג תמונות של הנזק ברכבו. מעיון בתמונות אלו ולאורן עדיפה בעיני גרסתו של התובע על עצם קרות התאונה.

ובמה דברים אמורים, בהתאם לדו"ח השמאי רכבו של התובע ניזוק בחלקו השמאלי קדמי, לרבות כנף קדמית שמאלית, פנס ופגוש.

בהתחשב בהיקף נזקיו של התובע ובהתאם לגרסתו של הנתבע, ניתן היה לצפות לכך שהיתה נחזית מכה ברכבו של הנתבע, ככל שהתובע הוא זה אשר פגע ברכבו של הנתבע שעה שעמד בנתיב השמאלי ברח' הרצל, אך אין הדברים כך.

על פי התמונות כאמור, ניתן לראות בנזק לפס הקישוט וכן לנזק של שריטה ברכבו של הנתבע, שאף הוא הגדיר נזק זה כפגיעה קטנה מאוד שלא טיפל בה (ראה עמ' 3 ש' 28 – 29 לפרוטוקול).

ה.יחד עם זאת, סבורני שלתובע רשלנות תורמת לעצם קרות התאונה. שני הצדדים העידו שהתנועה היתה עמוסה אותה עת ועל כן מהירות נסיעתם של שני הרכבים לא היתה גבוהה. בנסיבות אלו היה על התובע לשים לב לנתבע מבעוד מועד ולנסות ולמנוע התאונה, גם כאשר הנתבע ניסה לפנות ימינה מהנתיב השמאלי.

יתירה מכך, הנזק ברכבו של הנתבע היה בחיבור שבין שתי הדלתות, דהיינו, רכבו של הנתבע עבר לפחות בחציו את חזית רכבו של התובע.

ו.לאור המפורט לעיל, הנני רואה בנתבע כאחראי עיקרי לעצם קרות התאונה בשיעור של 75% ואת התובע כאחראי לתאונה בשיעור של 25%.

5.לסיכומו של דבר, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 1,974 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

6.כמו כן, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובע בסך של 400 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

7.איני מקבל את תביעתו של התובע בכל הנוגע להפסד ימי עבודה, באשר רכיב תביעה זה כלל לא הוכח על ידו.

8.הנני מיידע הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד וזאת תוך 15 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.