חישוב מזונות לפי בע"מ 919/15

מבוא וטענות הצדדים:

1. הצדדים (להלן גם: "האב, "האם" ו - "ההורים") הם בני זוג אשר נישאו זה לזו בשנת 2004.
מנישואי הצדדים נולדו להם שני ילדים כדלקמן:
ג', ילידת 2009, כבת 8.5 נכון ליום מתן פסק דין זה.ד', יליד 2011, כבן 6.5 נכון ליום מתן פסק דין זה.
(להלן: "הילדים").
נישואי הצדדים לא עלו יפה והם התגרשו זה מזו בחודש מאי 2014.
2. ערב גירושיהם הגיעו הצדדים לכדי הסכם גירושין כולל (אשר הוגדר כהסכם שלום בית ולחילופין גירושין), אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין בשנת 2013 (להלן: "הסכם הגירושין הראשון" או "ההסכם הראשון"). בהסכם הגירושין הראשון נקבע, בין היתר, כי הילדים יהיו במשמורתה של האם ונקבע שיעור המזונות שישלם האב לידי האם. הסכם הגירושין הראשון הושג לאחר ובמסגרת 3 תובענות (משמורת, מזונות ורכוש) שהגישה האם נגד האב בחודש יוני 2013.
3. במועד אישור הסכם הגירושין הראשון התגוררו ההורים באזור השרון. בחודש יוני 2014, מיד לאחר גירושי הצדדים, החלו הליכים משפטיים חדשים בין הצדדים, וזאת על רקע רצונה של האם לעבור להתגורר עם הילדים בXXX. האם הגישה עתירה לאפשר לה לעבור לXXX. האב הגיש מטעמו תביעה למשמורת הילדים אצלו.
סבב ההליכים השני כאמור הסתיים בהסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין בשנת 2014 (להלן: "ההסכם השני"). בהסכם השני נקבע, בין היתר, כי האב מסכים למעבר האם להתגורר בXXXונקבעו זמני שהות בין האב לבין הילדים, אשר נרחבים יותר מאלו שנקבעו בהסכם הגירושין הראשון - פעמיים בשבוע כולל לינה וכל סוף שבוע שני מיום שישי עד יום ראשון - והם זמני השהות שמתקיימים עד עצם היום הזה.
בהסכם השני לא נעשה שינוי בשיעור המזונות שנקבע בהסכם הראשון ואף נקבע בו (סע' 7) כי מעבר האם לXXX והרחבת זמני השהות של האב עם הילדים לא יהוו מבחינת האב עילה לעתירה למשמורת משותפת או להפחתת המזונות.
4. חרף ההסכמים וגירושי הצדדים כאמור לעיל, רמת הקונפליקט שבין הצדדים עזה, וזה בלשון המעטה. לא ניתן להביא הצדדים לכל הסכמה. בסבב התביעות הנוכחי עתר האב להורות כי משמורת הילדים תהא משותפת וכן עתר להפחתה או לביטול המזונות.
5. האב אינו עותר לשינוי בזמני השהות. הוא עותר לשוויון מלא (פרוטוקול מיום 23.5.18, עמ' 25, שורות 18-22) ובמסגרת זו הוא עותר לקבוע כי הלכה למעשה המשמורת היא משמורת משותפת. האב טוען כי האם אינה מאפשרת לו הורות שוויונית, סבורה כי על פיה יישק דבר בכל הקשור לילדיהם המשותפים ועושה צעדים חד צדדים בלי ליידע אותו. האב טוען כי טובת הילדים תהיה לקבוע משמורת משותפת וכי יכול ואם תיקבע משמורת משותפת, תפחת רמת הקונפליקט שבין הצדדים. האב תומך טענתו, בין היתר, בתסקיר שהוגש לתיק, שהמליץ על משמורת משותפת. לאב טענות קשות נגד התנהלות האם. עוד טוען האב כי הילדים עברו את גיל 6 ועל כן לא מתקיימת עוד חזקת הגיל הרך. האב אף טוען טענות לפגמים ממשיים ברצון (שלו) עת נחתם ההסכם השני.לעניין המזונות טוען האב כי יש להידרש לשיעור המזונות ולבטלו, או למצער להפחיתו משמעותית, בשל כמה שינויי נסיבות, וביניהם העובדה כי הכנסת האם מעבודתה גדלה משמעותית, הוא נישא ונולדה לו בת נוספת ועומדת להיוולד בת נוספת (שנייה), אביו נפטר והוא נדרש לסייע כלכלית לאמו, הצדדים לא נדרשים להוצאות החינוך הגבוהות שנקבעו בהסכם (בסך של 4,000 ₪ בחודש) הואיל והילדים לומדים במוסדות חינוך ציבוריים ולא פרטיים, וכן השתנה הדין החל בבע"מ 919/15.
6. האם מתנגדת לשינוי הגדרת המשמורת למשמורת משותפת. האם מפנה להסכם השני, בו נקבע כי אין בשינוי זמני השהות של האב עם הילדים והרחבתם (ביחס לקבוע בהסכם הגירושין הראשון) כדי לשנות את הגדרת המשמורת.האם טוענת כי לא ארע כל שינוי שיצדיק שינוי המשמורת ולשיטתה הדרך לפתרון הקונפליקט שבין הצדדים לא נעוץ בהגדרת המשמורת כי אם בהליך טיפולי.
לעניין המזונות טוענת האם כי לא ארע כל שינוי נסיבות קיצוני ובלתי צפוי, שיש להידרש בעטיו להפחתת שיעור המזונות, כפי דרישת הפסיקה לעניין זה. גם בהקשר זה מפנה האם לסעיף בהסכם השני הקובע כי לא יהיה בשינוי זמני השהות משום עילה להפחתת שיעור המזונות המוסכם. האם טוענת כי השינוי בדין החל (בע"מ 919/15) אינו מהווה לכשעצמו שינוי נסיבות שיש להפחית המזונות בעטיו. האם טוענת כי הצדדים התגרשו כששניהם צעירים, ועל כן נישואין שניים והולדת ילדים נוספים אינם שינויי נסיבות בלתי צפויים. האם טוענת כי אביו של האב הלך לבית עולמו עוד לפני אישור ההסכמים ועל כן מותו לא יכול להוות שינוי נסיבות המצדיק הפחתת שיעור המזונות.

דיון והכרעה: