חיר נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשות לביטול החלטת קצין משטרה בדבר פסילת רשיון ואיסור שימוש רכב. ההחלטות ניתנה ביום 22.12.13, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו נהיגה תחת השפעת סמים.

המבקש מס' 1 הינו הבעלים של הרכב, והמבקש מס' 2 הינו הנהג.

המבקשים עותרים לביטול ההחלטה מאחר ולטענתם נפל פגם בהליך השימוע, הקצין שערך אותו לא הקשיב לטענותיהם והחליט מראש. עוד טען המבקש מס' 1 כי הרכב משמש בפועל את אביו, שכן הוא עצמו אינו מחזיק ברשיון נהיגה והרכב נמסר לנהג שלא בידיעתו, בעת שישן. נהג הרכב מוסיף וטוען כי הוא זקוק לרשיונו מטעמים שונים וכי המשך נהיגתו ברכב אינה מסוכנת לציבור.

עיינתי בטפסי השימוע, ולכאורה נערך שימוע כדין. נרשמו טענות המבקשים ונומקה החלטת הקצין רפ"ק ברדוגו. לפיכך, לא מצאתי מקום להתערבות בהחלטה מסיבה של פגם בשימוע.

לפיכך, יש מקום לבחון את הטענות לגופו של עניין.

באשר לרשיון הנהיגה, קובע הדין כי בעת דיון בבקשה מעין זו, על בית המשפט לבחון שתי שאלות: האחת, האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר; השניה, המשך נהיגתו של המבקש מסכנת את שלום הציבור ושאלה זו נבחנת הן בהתחשב בעברו התעבורתי של המבקש והן בנסיבות האירוע הספציפי.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה. הכחשת הנהג את העבירה הינה כללית ובלתי מפורטת. ברכב נמצא חומר החשוד כסם ובבדיקת שתן שנערכה לנהג נמצאו סימני שימוש בסם. הנהג הודה שעישן נרגילה עם גראס מספר ימים לפני מועד העבירה ודי בכך בשלב זה של הדיון כדי לשמש ראיות לכאורה נגדו.

לגבי המסוכנות, הרי זו עולה ראשית מעצם העבירה שאין צורך להרחיב לגביה וכן מעברו התעברותי של הג אשר כולל הרשעה בשתי תאונות דרכים בשנים האחרונות.

לאור האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הקצין באשר לפסילת הרשיון.

באשר לרכב, הרי לכאורה עומדת למבקש ההגנה כי הרכב נלקח בלא ידיעתו, אולם בחינת הטענה לגופה מגלה כי לא כך הדבר.ראשית, מתברר כי המבקש, שהינו הבעלים הרשום, אינו הבעלים בפועל והוא אינו מחזיק כלל ברשיון נהיגה.

לפיכך, דומה שאת הבקשה היה צריך להגיש בשם הבעלים האמיתי, אשר שימוש קבוע ברכב, אביו של המבקש כאן.

בנסיבות אלה, אף לא ניתן לקבל כי השימוש ברכב אינו על דעת הבעלים, שכן לכאורה נמסר הרכב לנהג בהסכמת הבעלים בפועל. אולם יתרה מכך, מהחומר שהוגש עולה כי הרכב נמסר לשימושו של הנהג יותר מפעם אחת בעבר, ומדובר ב"בן בית" במשפחת הבעלים. לפיכך, יש לראות בשימוש ברכב כשימוש ברשות לכל דבר.

באשר למניעת העבירה, הרי טענה של הבעלים הרשום לא יכולה להתקבל מקום שהוא כלל לא הבעלים בפועל ולא מי שמסר את הרכב לידי הנהג במקרה דנן. מכל מקום לא פורטה כל פעולה לוודא כי הנהג לא יעבור על החוק, וטענה כללית כי הבעלים לא יכול היה לדעת אין די בה.

כפי שנפסק לא אחת, לרבות בידי בית המשפט העליון בעניין אמברם חובה על בעל רכב לוודא שימוש בטוח ברכבו, ואם כשל בכך, אין לו להלין אלא על עצמו אם יישא בנזקי השבתת הרכב שייגרמו כתוצאה מעבירה של אחר - לו נמסר הרכב.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה גם בעניין הרכב.

סיכומו של דבר: שתי הבקשות נדחות ולא מצאתי כל עילה להתערבות בהחלטת הקצין במקרה זה.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ד, 29 דצמבר 2013.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: