חיים ניסים נ' רביב תירם

פסק דין

הצדדים לתביעה ותמציתה

חיים ניסים, התובע (להלן:"התובע") הינו אחד המייסדים ובעל 14.5% ממניות חברת "חומש תעשיות מתכת בע"מ" (להלן:"החברה"). ביום 8.12.02 התקיימה אסיפת נושים בה הוחלט על פירוק החברה מרצון. באספה זו נכחו שני בעלי מניות בלבד, מר משה רגב שהחזיק 20% ממניות החברה, ומר שמעון לוי, שהחזיק 14.5% ממניות החברה. ביתרת המניות החזיק כאמור התובע (14.5%) וחברת נורדן טכנולוגיות בע"מ (51%). באסיפה זו הוחלט למנות את הנתבע, עו"ד במקצועו, כמפרק החברה וכמיופה כוח לצורך חתימה על מסמכי הפירוק. הנתבע משמש בתפקיד מפרק החברה עד ליום זה והליכי הפירוק טרם הסתיימו.

בתמצית טוען התובע בתביעתו כי הנתבע פעל באופן רשלני וממניעים זרים (קרבה לשותפים האחרים בחברה), בין השאר מכיוון שלא ערך דו"ח פירוק ראשוני, לא ערך דו"חות שנתיים מיום תחילת הפירוק ועד ליום הגשת התביעה, לא ערך כרטסת הנהלת חשבונות, חילק דיווידנדים באופן לא שיוויוני ומבלי לפרט את התשלומים שנעשו על ידו לבעלי המניות או מי מטעמם, וברשלנותו גרם לחברה ולו באופן אישי נזקים.

בתביעה שבפניי תובע התובע את נזקיו ישירות מהנתבע, ותביעה זו הוגשה לבית המשפט השלום. התובע מתייחס לשאלת הסמכות העניינית בסעיף 2 לכתב התביעה ומבהיר שמדובר בתביעה המבוססת על דיני הנזקין (רשלנות) ומכאן סמכותו של בית משפט זה. סכום התביעה הועמד על סך של 177,490 ₪, כשהוא מורכב משלושה רכיבים: חלקו של התובע ביתרת העודפים לחלוקה על פי מאזן 2003 – סך של 77,865 ₪; תשלום עבור זכויות סוציאליות ושעות נוספות – 49,625 ₪; עוגמת נפש – 50,000 ₪.

טענות התובע בכתב תביעתו, ביתר פירוט

תפקידו המרכזי של הנתבע כמפרק הוא פירוק החברה ביעילות ובשוויוניות. לשם כך עליו לאתר את כל נכסי החברה, לכנסם ולממשם, לבדוק את הוכחות החוב של הנושים ולחלק את הנכסים לנושי החברה בהתאם לסדרי הנשייה הקבועים בפקודת החברות ובדין. הנתבע היה חייב להפעיל סמכויותיו בתום לב לטובת החברה ונושיה, ללא משוא פנים וללא ניגוד עניינים. חובה זו מטילה על המפרק לפעול ביעילות ובמהירות האפשרית, בזהירות ובמיומנות שבה היה פועל מפרק סביר באותה עמדה ובאותן נסיבות.

התובע טוען כי הנתבע הפר את חובת האמון והזהירות שהוא חב כלפיו וכלפי החברה והתרשל כאשר הפעיל את הסמכויות שניתנו לו כמפרק בחוסר מיומנות, ובאופן שיש בו כדי לקדם מטרות זרות. כך, למשל, בתאריך 15.8.02, עוד בטרם היה לו מינוי כמפרק, אישר הנתבע הלוואה לבעלי מניות בחברה ובכך פעל ללא סמכות. לא זו אף זו, כאשר קיבל את המינוי "לא ערך דו"ח פירוק ראשוני, חילק דיווידנדים, לא ערך כרטסת הנהלת חשבונות ופעל באופן לקוני ביותר תוך גרימת נזקים אדירים לחברה ולתובע" (סעיף 19 לכתב התביעה).

לאחר קבלת המינוי כמפרק פנה התובע לנתבע בבקשה לקבל לידיו מסמכים הנוגעים למצב החברה ולתהליך הפירוק, ראה דרישות התובע כפי שפורטו בסעיף 25 לכתב התביעה ונספח א' לכתב התביעה. פניותיו של התובע לא נענו ולפיכך נאלץ הוא, לטענתו, לעתור לבית המשפט המחוזי בתביעה למתן חשבונות בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א 1173/05, להלן : "התביעה בחיפה"), במסגרתה דרש לחייב את הנתבע בהצגת שורה של מסמכים, ובינהם כרטסת הנהלת חשבונות, הסכמי הלוואה, שומות מס, דו"חות הכנסות והוצאות, אישורי בנק, פירוט חלוקת דיוודנדים וכו'. בעקבות הגשת התביעה נמסרו לתובע מסמכים שונים (ראו פרוטוקול הדיון בחיפה מיום 8/11/06). בדיון נוסף שהתקיים בחיפה ביום 8/1/07 הודיע ב"כ התובע (המייצגו גם בהליך זה) שיבדוק את כל החומר שהועבר לו ע"י הנתבע, ואם החומר מספק יודיע התובע על מחיקת התביעה. ואכן, לבקשת התובע, התביעה בחיפה נמחקה ללא צו להוצאות (החלטה מיום 15/2/07). לטענת התובע, במסגרת התביעה בחיפה הודה הנתבע כי ערך את דו"ח הפירוק בדיעבד (ראו עמ' 4, ש' 4 לפרוטוקול, מסמכי התביעה בחיפה צורפו לסיכומי התובע כנספח "א").

בתביעה שבפניי טוען התובע שעל פי מאזני החברה לשנים 2002-2003, יתרת העודפים לשנת 2002 עמד ע"ס של 2,457,000 שקלים, מהם חולקו דיווידנדים ע"ס 1,896,000 שקלים, כך שיתרת העודפים לחלוקה המופיעה במאזני החברה לשנת 2003 עמדה על סך של 537,000 שקלים. הנתבע טען כי מגיע לו חלקו היחסי לפי אחוז מניותיו בחברה, המסתכם בסך של 14.5% ובסה"כ סכום של 77,865 שקלים. התובע תיקן תביעתו זו והעמידה על סך של 70,253 שקלים לפי תצהיר רואה החשבון מטעמו, רו"ח יואל כהן (להלן : "רו"ח כהן", תצהירו סומן והוגש ת/2).

בנוסף על החלק היחסי בחלוקת העודפים דורש התובע החזר בגין אי תשלום זכויות סוציאליות ושעות נוספות בסכום כולל של 49,625.21 ₪, על פי הפירוט כדלקמן:

א. יתרת ימי החופשה שלא שולמו עומדת לטענתו על 262.67 שעות חופשה. מחיר שעת

עבודה היה 63.23 שקלים לשעה ובסה"כ עומד החוב הנטען העניין זה על 16,611.25

שקלים.

ב. יתרת ימי ההבראה שלא שולמו עומדת לטענתו על 47.67 שקלים. ערך יום הבראה

עמד על 285 שקלים ליום ובסה"כ עומד החוב הנטען בעניין זה על סך של 13,585 שקלים.

ג. התובע טוען כי מתאריך 1.6.00 קוצר שבוע העבודה ל-186 שעות חודשיות, אולם שכרו לא

עודכן למרות שהמשיך לעבוד כמאתיים שעות בכול שבוע. סה"כ השעות העודפות לתקופה

עמד על 128 שעות נוספות להן יש להוסיף כ-25% כנהוג לגבי שעות נוספות – תוספת של

15.81 שקלים לשעה. בסה"כ עומד החוב הנטען בעניין זה על 3,446.58 שקלים.