חיים נ' ש. שלמה רכב בע"מ ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 7.10.11 בקריית אונו.

2. לטענת התובעת, ביום התאונה הוחנה רכבה ברחוב כצנסלון. בעת שהרכב עמד ללא תנועה הגיח לפתע רכב הנתבעת מאחור ותוך שהוא נוסע צמוד לרכב התובעת פגע בו במראת הצד.

3. לטענת הנתבעות, במועד התאונה נסעה הנתבעת 2 ישר בנתיבה. באותה שעה רכב התובעת ניסה להחנות את הרכב ותוך כדי התמרונים פגע רכב התובעת ברכב הנתבעים שנסע ישר בנתיבו.

4. בדיון שנערך בפני העידו בנה של התובעת והנתבעת 2, הם הנהגים המעורבים בתאונה.

דיון:

5. בנה של התובעת חזר בפני על גרסתו לפיה נכנס למקום חניה אך בלט במעט לכביש. על כן ביקש לנסוע לאחור על מנת להתיישר, אך בטרם עשה כן ובעוד הרכב בעצירה מלאה הגיח רכב הנתבעים בנסיעה מהירה ושבר את המראה. בנה של התובעת הודה כי לא נגרם נזק לדלת אלא רק למראה.

התובעת העידה כי ניהלה שיחה עם הנתבעת 2 לאחר התאונה וזו הודתה באחריותה לאירוע.

6. הנתבעת 2 גם היא חזרה על גרסתה וציינה כי נסעה ישר באיטיות בכביש ובעת שחלפה על פני הרכב, בנה של התובעת נסע לאחור וכתוצאה מכך נגרם נזק למראה.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעות, מעיקרי הטעמים הבאים:

כידוע, המוציא מחברו עליו נטל הראיה.

במקרה דנן בנה של התובעת ציין בהודעתו לחברת הביטוח כי היה במהלך חניה ולא כי הרכב היה בעצירה מלאה.

בנוסף, מצאתי ממש בטענת נציג הנתבעת לפיה במידה והתאונה ארעה בשעה שרכב התובעת היה בעצירה מלאה, היה נגרם נזק לחלק הקדמי של הרכב ולא למראה בלבד.

לפיכך, יש לדחות את גרסת התובעת ולכאורה היה מקום לדחות את התביעה.

ברם, שוכנעתי כי במקרה דנן, גם אם נאמץ את גרסת הנתבעת 2 לאופן קרות האירוע סבורה אני כי יש בה כדי להטיל אחריות על הנתבעות.

הנתבעת 2 עצמה הודתה כי נסעה בכביש בעת שבנה של התובעת ביצע נסיעה לאחור ע"מ להיכנס לחניה.

סבורה אני כי היה על הנתבעת 2 לנסוע בזהירות ובאיטיות בכביש מעוקל וצר ולהבחין בתמרון החניה המבוצע ע"י בנה התובעת, בפרט כאשר רכב התובעת בלט מעט לכביש, שהרי זו הסיבה בשלה נסע בנה של התובעת לאחור. לפיכך, במידה ולא היה בנה של התובעת נוסע לאחור, היתה הנתבעת פוגעת בחלקו הקדמי של רכב התובעת ולא רק במראה.

8. הואיל והתאונה ארעה בעת שהתובעת נסעה בכביש בו רכב לפניה מבצע תמרון חניה, היה עליה להבחין בו ולבצע את המעבר ליד רכב התובעת בצורה זהירה או להימנע מעשותו כליל עד שבנה של התובעת היה משלים את ביצוע הנסיעה לאחור והחניית הרכב במקביל למדרכה. משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה.

9. יחד עם זאת, אני סבורה שלבנה של תובעת "אשם תורם" לקרות התאונה. בנה של התובעת נסע לאחור בעת התאונה על מנת ליישר את הרכב שבלט מעט לכביש ולהחנותו בצורה מקבילה למדרכה. היה על בנה של התובעת להביט לכביש ולאחור בעת שהוא מבצע נסיעה אחורית על מנת לוודא שהכביש פנוי. לפיכך, היה על בנה של התובעת להבחין בנתבעת הנוסעת בכביש ולמנוע את התאונה.