חיים נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 26/12/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערער נותרה נכות יציבה בשיעור 20% לפי פריט ליקוי 37(7)(ב), אך ניכתה מחצית הנכות בגין גורמי סיכון וגורמים אחרים [נכות בשיעור 5% בגין עישון ונכות בשיעור 5% בגין מצב גנטי]. לפיכך, קבעה הוועדה למערער 10% נכות, ולאחר הפעלת תקנה 15 במלואה, נקבעה למערער נכות בשיעור 15% מיום 3/4/09 ("ההחלטה").

2.להלן עיקרי העובדות הרלוונטיות לערעור שלפנינו:

(א)המערער, יליד 1968, עבד כנהג משא כבד במשך כ- 22 שנה.

(ב)לאחר שהמשיב דחה את תביעתו של המערער, הגיש המערער תביעה לבית דין זה להכרה בליקוי בגבו כפגיעה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה (בל 33242-07-11) ("הליך ההכרה").

(ג)בפסק דין מיום 30/6/13 (כב' השופט אלכס קוגן), קבע בית הדין כי לאור חוות דעת היועץ לבית הדין, ד"ר אסא לב אל מיום 7/1/13, קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין הפגימה בגבו, והפגימה בגבו של המערער הוכרה כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

(ד)ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה, ביום 9/9/13, כי למערער נותרה נכות בשיעור 20%, לפי פריט ליקוי 37(7)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. נקבע כי משיעור זה יש לנכות 5% בגין עישון, ו- 5% בגין גנטיקה, כך שהנכות היציבה שנקבעה למערער הועמדה על 10%. בנוסף, הופעלה תקנה 15 במלואה, ושיעור נכותו הצמיתה של המערער הועמד על 15%, מיום 3/4/09.

(ה)על החלטת הדרג הראשון הגיש המערער ערר, בו טען כי אין מקום לניכוי נכות בגין גורמי סיכון.

3.ביום 26/12/13 נבדק המערער על ידי הוועדה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ולטיעוני בא כוחו שהתלווה אליו. הוועדה ציינה כי את נתוני המערער: משקל- 110 ק"ג, גובה- 1.85 מ', BMI- 34. הוועדה הוסיפה, כי המערער מעשן מגיל 20 ועד היום כחצי קופסה עד קופסת סיגריות ליום. הוועדה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר לב-אל, המומחה מטעם בית הדין בהליך ההכרה, וציינה כי בחוות דעתו חילק המומחה את הגורמים לליקוי בגבו של המערער למקצועו, לגנטיקה ולעישון.

הוועדה סיכמה וקבעה כי "היות ואין ערעור לגבי גובה הנכות, הוועדה משאירה את הנכות כפי שנקבעה בדרג הראשון, וסבורה שההפחתות כפי שנעשו בגין הגורמים הנוספים למחלתו, הולמים את נכותו". לאור האמור, הותירה הוועדה את קביעת הדרג הראשון על כנה ודחתה את הערר.

כנגד החלטה זו מופנה הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים:

4.לטענת המערער, הוועדה ניכתה נכות בגין גורמי סיכון ללא ממצאים רפואיים מוכחים מהעבר אשר היו מקנים נכות. לפי הטענה, מדובר בניכוי שרירותי ותמוה, מבלי שהוועדה ערכה חשבון עובר ושב, ואף לא הצביעה על ממצא רפואי בגבו של המערער בטרם נפגע בגבו.

5.לטענת המשיב, הוועדה הייתה רשאית להתייחס לגורמי הסיכון כחלק מנכותו הכוללת של המערער, שכן המומחה מטעם בית הדין קבע, ובית הדין אימץ את מסקנתו, כי המערער סובל ממחלה ניוונית של הדיסקיות הבין חוליתיות, מחלה שהגורמים לה הם תנאי עבודתו של המערער, העישון והגנטיקה שלו.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

6.בעב"ל 19817-08-11 יונס סואעד – המוסד לביטוח לאומי (מיום 27/3/12) דן בית הדין הארצי בשאלת ייחוס חלק מנכותו של הנפגע לפגיעה בעבודה, בעוד שחלק מהנכות אין לייחס לתנאי העבודה, במקרה של מחלת מקצוע או מיקרוטראומה (להבדיל מאירוע תאונתי). בעניין סואעד נפסק כי היות הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה אין משמעה בהכרח שהנכות כולה נובעת ממנה. יתכנו מקרים שאינם בבחינת "מצב קודם", בהם גורמים שאינם קשורים לעבודה ומשפיעים גם הם על הנכות, כך שלא את כל הנכות ניתן לייחס לפגיעה מן העבודה. לפיכך, בנסיבות בהן הוכרה פגיעה כמחלת מקצוע, יש לבחון איזה חלק מנכותו של הנפגע אין לייחס לתנאי עבודתו, ובעניין סואעד - בשים לב לנטען בדבר תרומת העישון להתפתחות מחלתו של הנפגע.

7.יפים לעניינו הדברים שנאמרו בעב"ל 46154-03-12 יצחק זהר – המוסד לביטוח לאומי (מיום 4/8/13):

"לגבי מחלות מקצוע או מיקרוטראומה, בפגיעות עבודה אלה, בדרך כלל קיימת חפיפה על פני ציר הזמן של גורמי הסיכון הקשורים לעבודה ושאינם קשורים לעבודה; ועקב פעולתם המשולבת במקביל של שני גורמים אלה מתהווה לעיתים במקביל הנכות".

נפסק, כי במקרים שכאלה על הוועדה להעריך את נכותו הכוללת של המבוטח בגין הפגימה שהוכרה, וממנה להפחית את הנכות שאינה קשורה לפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה, על סמך נתונים מוכחים עובר למועד קביעתה את דרגת הנכות היציבה.

8.נשוב לענייננו: הוועדה העריכה את המצב הכולל של הנכות עקב הליקוי בגבו של המערער, וקבעה אותה בשיעור 20%, לפי פריט ליקוי 37(7)(ב). באשר לעניין ניכוי מצב שאיננו קשור לנכות מהעבודה, הרי שהוועדה רשאית לומר שקיימים במערער גורמי סיכון, אשר אינם קשורים לעבודה. לדעת הוועדה, העישון ומצבו הגנטי של המערער, כגורמי סיכון, גרמו לנכות, אולם הוועדה לא הסבירה על סמך אלו נתונים מוכחים הפחיתה את הנכות שאינה קשורה לעבודה.