חייטוביץ ואח' נ' ראיכר שרי ואח'

פסק דין

עניינה של תובענה זו בתאונת דרכים שאירעה ביום 6.6.12 בשעות הצהריים בין רכב הנהוג בידי התובעת 2 (להלן: "רכב התובעת") מזה, לבין רכב הנהוג על ידי הנתבעת 1 (להלן: "רכב הנתבעת") מזה.

בכתב התביעה טענה התובעת כי עמדה ברמזור אדום בצומת הגבעה הצרפתית בנתיב הימני מתוך שני נתיבים המתירים פניה שמאלה ומשהתחלף האור ברמזור לירוק, החלה בפניה שמאלה וכי משהגיע רכב התובעת לקראת סיום הפניה, סטה לפתע רכב הנתבעת שנסע לשמאלה, ימינה ופגע בחלק האחורי השמאלי של רכב התובעת (להלן: "התאונה").

התובעת מייחסת לנתבעת רשלנות בכך שלא שמרה מרחק מרכב התובעת ו/או כיוון שרכב הנתבעת סטה לנתיב שאינו פנוי ושבו נע באותו עת רכב התובעת.

התובעת טוענת כי בשל התאונה נגרמו לה הוצאות ונזקים כדלקמן:

הוצאות תיקון רכב בסך 3,844 ₪.

שכר טרחת שמאי 600 ₪.

עוגמת נפש ובזבוז זמן בסך 550 ₪.

התובעת עתרה לחיוב הנתבעת וכן המבטחת של הנתבעת היא הנתבעת מס' 2, יחד ולחוד.

הנתבעות הגישו כתב הגנה בגדרו כפרו בגרסת התובעת באשר לנסיבות התאונה וטענו כי רכב התובעת שנסע בנתיב הימני הוא שסטה לנתיב הנסיעה של רכב הנתבעת ופגע ברכב הנתבעת ובשל כך נגרמה התאונה.

הנתבעת הטעימה כי הנזק לרכבה היה מזערי ומשום כך לא הגישה תביעה.

לגרסת התובעת בכוונתה היתה להמשיך בנסיעה בכיוון ישר לאחר השלמת הפניה וכי התאונה אירעה שעה שכמעט סיימה את הפניה שמאלה (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 6-8 והמוצג ת/1).

גרסתה של התובעת לפיה בחרה בנתיב הימני כיוון שלא היה לה שום עניין לבצע פניה שמאלה לאחר מכן נראית בעיני כגרסה הגיונית וסבירה.

אשר לנתבעת, זאת טענה בפני כי היתה בנתיב השמאלי יותר, מכיוון שהתכוונה לעשות סוג של פניית פרסה לאחר מעבר הצומת (עמ' 2 שורות 25-28 לפרוטוקול).

גם גרסה זו, לכשעצמה, הינה הגיונית וסבירה.

אוסיף כי הן הנתבעת והן התובע היו עקביות בגרסאותיהן וכי מצאתי כי אין במוקד הפגיעה ברכב התובעת (החלק האחורי השמאלי) כדי לתמוך בגרסה זו או אחרת שכן, פגיעה באותו מוקד יכולה להתרחש בין אם רכב התובעת סטה שמאלה ובין אם רכב הנתבעת סטה ימינה.

במצב דברים זה ובאין חולק כי התאונה אמנם אירעה ולרכב התובעת נגרם נזק כמפורט בכתב התביעה הגעתי למסקנה לפיה האפשרות המסתברת ביותר לגרימת התאונה הינה כי כל אחת מבין הנוהגות בכלי הרכב סטתה מעט במהלך הפניה, לכיוון נתיב הרכב השני, ומשכך נחה דעתי כי הן התובעת והן הנתבעת היו יכולות לו פעלו בשקידה סבירה למנוע את התאונה ותוצאותיה.

משכך, אני רואה לזקוף לחובת כל אחת מהנהגות אחריות בשיעור של 50% לנזקי התובעת למעט, רכיב הנזק בסך של 550 ש"ח שעניינו עוגמת נפש אשר בנסיבות העניין לא הוכח כדבעי.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 2,222 ₪ המהווה מחצית מסכום הנזקים וההוצאות שנגרמו לתובעת. לסכום האמור, יווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

בנסיבות העניין, ישא כל צד בהוצאותיו.