חיון נ' זינגל ואח'

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת כב' רשם ההוצל"פ, מר יגאל נמרודי מיום 12.4.10, לפיה דחה הרשם בקשתו של המבקש לפסיקת שכ"ט בגין מינויו של המבקש ככונס נכסים לבירור וחקירה וכן ככונס נכסים להליכי רישום המקרקעין בנכס אשר רכשו המשיבים 2-3.

בהחלטתי מיום 9.5.10, הוריתי למשיבים להגיש תגובתם לבקשה.

בהתאם להחלטה, הגישו המשיבים 2-3 תגובה מטעמם, במסגרתה טענו כי כפי שעולה מבקשת המבקש כפי שהוגשה בפני הרשם, הם אינם מופיעים כלל כמשיבים בבקשה.

עד למועד כתיבת החלטה זו לא הוגשה תגובה מטעם המשיב 1.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם ובחנתי טענותיהם של הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להדחות ואין ליתן רשות ערעור.

מדובר בהשתלשלות עניינים שנמשכה שנים רבות, כנראה משנת 1992 כאשר במהלך התקופה מונו שני כונסי נכסים, שרק אחד מהם צורף כמשיב לבקשה.

כונסי הנכסים לא השלימו את תפקידם ולא הביאו לרישום הבעלות בנכס ע"ש הרוכשים, משיבים 2-3, ולשם כך מונה המבקש.

במצב דברים זה לא הייתה בפני הרשם הנכבד תשתית מלאה של התנהלות העניינים כדי לקבוע מה היו ההוראות שניתנו לכונסים ומדוע לא הושלמו ההליכים.

אין ספק כי לרוכשים חלק ניכר במחדל בשל השהוי בבקשתם למינוי המבקש' לכונס להשלמת ההליכים. הרוכשים לא נקטו בכל צעד שהוא לבירור רישום הנכס על שמם ואף לא בקשו, בהתאם לסעיף 58 לחוק ההוצל"פ, לחייב את הכונס בתשלום פיצויים בגין נזקים ככל שנגרמו להם.

למעשה מינויו של המבקש לכונס נעשה לקידום האינטרסים של מרשיו הרוכשים, כאשר חלפה תקופה ארוכה, לא נותרו כספים בקופת הכינוס ודרישת התשלום מופנית רק כלפי הכונס השני, משיב מס' 1, בהתעלם מהכונס הראשן וממחדליהם של הרוכשים.

במצב דברים זה מצא הרשם הנכבד שלא לפסוק שכר כלשהו למבקש כנגד משיב 1 והורה כי בהוצאות כונס הנכסים ישאו הרוכשים.

המבקש מונה לכונס נכסים על פי בקשתם של מרשיו ושכרו כנראה צריך להיות משולם על ידם.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' תמוז תש"ע, 21 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: