חיון נ' הלפרין ואח'

פסק דין משלים

רקע

1.נושא פסק-דין משלים זה הינו תביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בה ניתן על ידי פסק-דין ביום 30.7.08.

2.בראשיתם של ההליכים, ובטרם נותבה התובענה לטיפולי, מינה המותב הקודם שדן בה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, כמצוות תקנות הפלת"ד, בתחום הרפואה הפנימית (פרופ' מרדכי רביד), ולאחר שניתנה חוות דעתו ואף לאחר שנחקר בידי הצדדים, הורה אותו מותב קודם על מינוי מומחה רפואי נוסף, בתחום זה (פרופ' אמנון זהבי).

שני המומחים אוחזים כל אחד בחוות דעת הנוגדת את רעותה בשאלת הקשר הסיבתי בין אירוע התאונה לנזק שנגרם לתובעת. פרופ' רביד סבור כי מדובר בקשר סיבתי מסופק מאוד, בעוד פרופ' זהבי סבור כי הסיבה הסבירה ביותר לקרע בעורק הטחול שארע לתובעת, מקורה בתאונה נשוא התובענה.

3.לאחר שנתקבלה חוות דעת פרופ' זהבי, פנה ב"כ התובעת בעתירה להורות על פסילתן של שאלות הבהרה שהופנו ע"י ב"כ הנתבעות אל פרופ' רביד, אשר נחקר על חוות דעתו כשנתיים ימים קודם לכן.

בהחלטתי מיום 6.4.06 נעתרתי לבקשה והוריתי למומחה להימנע ממתן התשובות לשאלות ההבהרה, מהטעם שפרופ' זהבי מונה כמומחה רפואי נוסף על פרופ' רביד, לאחר שנסתיימה חקירתו הארוכה של פרופ' רביד בידי הצדדים, ובנסיבות אלה מוצה הליך משלוח שאלות ההבהרה והחקירה של פרופ' רביד. עוד ציינתי בהחלטתי, כי אין כמובן באמור כדי למנוע מב"כ הנתבעות למצות את ההליכים האמורים בנוגע לפרופ' זהבי (ר' החלטתי בבש"א 2012/06).

4.לאחר מועד מתן החלטתי הנ"ל, עתרו הנתבעות, במסגרת בש"א 3856/06, למינויו של מומחה שלישי ונוסף, בבחינת פוסק מכריע בין שני המומחים הנ"ל, בטענה כי אין להעדיף קביעתו של פרופ' זהבי על פני קביעתו של פרופ' רביד. לחילופין, עתרו הנתבעות להורות על חקירת שני המומחים לאור חוות דעתם הסותרות, ולאור זכותו של כל צד לחקור את המומחה הרפואי.

בהחלטתי מיום 6.9.06 דחיתי את עתירת הנתבעות וציינתי כי עומדת בפני ב"כ הנתבעות הזכות לחקור את המומחה הנוסף (פרופ' זהבי) בחקירה נגדית, וכי ככל שיעתור ב"כ הנתבעות להארכת המועד למשלוח שאלות הבהרה למומחה, תידון עתירתו לגופה.

עתירת ב"כ הנתבעות לבית המשפט של ערעור להתיר לו לערער על החלטתי זו נדחתה בהחלטתו של סגן הנשיא (כתוארו דאז), כב' השופט ניל הנדל, מיום 23.1.07, אשר קבע בין היתר כי "היה והמומחים יחלקו אחד על השני, חזקה על בית המשפט כי ידע להכריע במחלוקת כפי שהוא מחוייב להכריע במחלוקות אחרות".

5.לאחר שהצעתי לסילוק התובענה בהסדר לא נסתייעה, נשמעו ראיות וניתן על ידי פסק-דין סופי ביום 30.7.08, במסגרתו הגעתי לאחר ניתוח כלל הראיות לכלל מסקנה, כי בוסס קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין אירוע הקרע בעורק הטחול, באופן המסתבר ביותר, ובהתאם הכרעתי גם בשאלת גובה הנזק.

הנתבעות ערערו על קביעות בפסק הדין הנוגעות לשאלת הקשר הסיבתי ולנזק, והתובעת ערערה בערעור שכנגד על גובה הפיצוי שנפסק.

בפסק דינו מיום 8.6.09 קיבל בית המשפט של ערעור, את עמדת הנתבעות במובן זה שבטרם יוחלט סופית בשאלת הקשר הסיבתי, תתקבל תחילה עמדתו והתייחסותו של פרופ' רביד לחוות דעתו של פרופ' זהבי, בדרך של חקירתו או הצגת שאלות הבהרה. לאור החלטה זו, קבע בית המשפט של ערעור כי התייתר הצורך להיזקק לטענות הנוספות שבערעור ובערעור הנגדי.

6.בהתאם להחלטה הנ"ל, נחקר פרופ' רביד בידי הצדדים, בשנית, הפעם בפני, בישיבה שהתקיימה ביום 26.4.2010.

לאחר תום חקירת המומחה סיכמו הצדדים את טענותיהם לעניין חקירתו של פרופ' רביד, והצהירו כי אין בדעתם לסכם בעניינים אחרים (ר' בעמ' 18 לפרוטוקול מיום 26.4.2010, ש' 24-25).

פסק-דין משלים זה, ניתן אם כן מתוך הצורך להכריע כעת, ולאחר שניתנה התייחסותו של פרופ' רביד לחוות דעת פרופ' זהבי ולעדותו בפני, איזו מבין חוות דעת המומחים יש לבכר.

דיון

7.אף כעת, אוחז כל אחד מן הצדדים בחוות הדעת התומכת בעמדתו, כשהתובעת טוענת מחד כי פרופ' רביד התבצר בחקירתו בחוות דעתו המקורית, אשר בניגוד לחוו"ד פרופ' זהבי אינה נתמכת בממצאים אובייקטיבים ובספרות רפואית, ומאידך טוענות הנתבעות כי פרופ' רביד הבהיר בגישה מקצועית, המנוגדת לגישתו הבלתי מקצועית של פרופ' זהבי, מדוע לא ניתן לבסס קשר סיבתי בין אירוע הקרע לתאונה.

8.בחקירתו הנגדית מיום 26.4.2010 שב פרופ' רביד על עמדתו, לפיה העדר האפשרות של עורק קרוע להיוותר ללא דמם משך חודש ימים, היא זו אשר הובילה אותו למסקנה בדבר הקושי לקשור את אירוע הקרע לתאונה.

ר' עדותו בעמ' 5 לפרוט' ש' 9-12: