חיוב מזונות ילדים במשמורת משותפת

בפני ביה"ד עומדת תביעה למשמורת משותפת ולהפחתת מזונות.

רקע ועובדות

הצדדים נישאו בחודש אפריל 2003, ונולדו להם שני ילדים: ד. ל. 11, וא. בן 7 וחצי.

בעקבות משבר בחיי הנישואין התגרשו הצדדים ביום ג' באב תשע"ד, 30/7/2014.

לאחר שהתגרשו הצדדים היו הילדים במשמורת האם, ויומיים בשבוע שהו הילדים אצל האב.

בפועל שהו הילדים אצל האב ואצל הוריו זמן רב יותר ממה הוחלט.

לפני כשנה עתר האב לביה"ד בתביעה למשמורת משותפת.

ביום 25/12/2017 הונח תסקיר התומך בתביעה, וההמלצה הייתה למשמורת משותפת.

האם התנגדה להמלצות התסקיר, ונקבע מועד לדיון.

בדיון זה טענה האם את טענותיה. לדבריה, האב מבקש משמורת משותפת רק משום שהוא חפץ להקטין את המזונות ולא משום הדאגה הכנה שלו לילדים. לדבריה, צרכי הילדים בבית האב חסרים, האב מותיר את ילדיו אצל הוריו, אינו דואג להם בעצמו, תפקודו לקוי ויש סתירות בדו"ח שהוגש מטעם שרותי הרווחה.

ביה"ד באותו דיון העמיד את האם על הסתירות שקיימות לכאורה בדבריה: כאשר ביקש האב להקטין את כמות המפגשים ואת אורכם היא התנגדה בחריפות, ואם כדבריה שהאב לוקה באבהותו היה לה להסכים.

למרות כל הנ"ל קבע ביה"ד תקופת ניסיון של ארבעה חודשים שבהם המשמורת תהא משותפת, ולאחר מכן יתקיים דיון נוסף, ועד קיומו יוגש תסקיר מעודכן וכן עמדת הצדדים.

המלצות התסקיר היו שוב חד משמעיות - שהאב הינו אב ראוי ומומלצת משמורת משותפת.

האם שוב הביעה את התנגדותה בדיון שהתקיים ביום י"ב בחשוון תשע"ט (21/10/2018), וקראה מתוך הכתב כמה ליקויים באבהות האב.

ביה"ד הבהיר לצדדים שבמצב הזה אין מוצא אחר פרט לקבלת המלצת רשויות הרווחה, כיוון שהליקויים שמנתה האם אינם ליקויים המצדיקים אי קיום ההמלצות.

משמורת

ביה"ד קובע בזה שהמשמורת על הילדים הינה משותפת לשני ההורים כפי שנקבע בעבר, באותו הסדר ובאותם הימים.