חיוב מזונות בהתחשב ביכולתם הכלכלית של שני ההורים מכח הדין העברי

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' הש' נ. גדיש) שניתן ביום 19.11.15 ובמסגרתו חויב המערער במזונות בתו הקטינה בשיעור של 2000 ₪ לחודש ובהוצאות מדור בשיעור של 30% מעלות דמי השכירות עד לסך של 1500 ₪ לחודש וכן במחצית הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות.  

המערער טוען, בקליפת אגוז,  כי סך המזונות בו חויב הוא גבוה וחריג, באשר הוא מעבר לצרכי הקטינה ומעבר ליכולתו הכלכלית. 

הנדרש לנדון

1. הצדדים, יהודים, נישאו זל"ז כדמו"י ביום 7.8.07 ולהם בת קטינה ילידת 15.10.15.

ביום 24.2.14 התגרשו הצדדים בגט פיטורין.

2. קודם לגירושיהם התגוררו הצדדים בדירה שרכשו בנתניה באמצעות הון עצמי ומשכנתא. (לטענת המערער שווי הדירה כ- 1.7 מליון ₪ ויתרת המשכנתא עומדת על כ – 700,000 ₪,  ראו לעניין זה דברי ב"כ המערער בעמ' 5 ש' 25-29 לפר' הדיון לפנינו מיום 5.10.16).

בית משפט קמא הורה בפסק דינו על פירוק השיתוף בדירה וחלוקת יתרת התמורה בין הצדדים, אחר כיסוי יתרת המשכנתא והוצאות ההליך, בחלקים שווים.

3. כמו כן נקבע ע"י בית משפט קמא כי המשמורת על הקטינה תהא בידי המשיבה וכן אושרה חלוקת זמני השהות של הצדדים עם הקטינה בהתאם להמלצות תסקיר רשויות הרווחה מיום 15.9.13. תסקיר זה כלל, בין השאר, המלצות על לינת הקטינה אצל המערער יומיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני.

יצוין כי בין לבין, ואחר מתן פסק הדין, צומצמו הסדרי הראיה כך שעתה הקטינה לנה אצל המערער רק פעם אחת בשבוע ושוהה עמו פעם נוספת לביקור של מספר שעות.

4. בית המשפט העריך את השתכרותה של המשיבה בשיעור של 8800 ₪ וזאת על יסוד עדות מעסיקה ועיון בטפסי 106 לשנים 2007-2013.

את השתכרות המערער ואת כושר השתכרותו העמיד בית משפט קמא על שיעור השכר הממוצע במשק ובסה"כ 9687 ₪ לחודש וזאת אחר שקבע כי המערער, שהינו טכנאי מחשבים, לא הציג וגילה את כלל המידע הנוגע לעבודתו כעצמאי קודם לתחילתם של ההליכים לפניו, הסתיר עבודות ופרויקטים שביצע, ולמעשה מנע מבית המשפט אפשרות להעריך באופן מדויק ונכון את  כושר השתכרותו. בית המשפט קבע כי המערער אומנם החל לעבוד כשכיר בשנת 2014 כאשר השתכרותו ע"פ תלושי ההשתכרות עמדה על כ – 5500 ₪ ואולם סבר כי המערער אינו ממצה את כושר השתכרותו.