חיוב כתובה נוכח סירוב האיש לוויתור על סודיות שיאפשר את בירור האמת בנוגע לסיבת עזיבת האישה את הבית 

הערעור שלפנינו – עניינו זכאות האישה לתשלום כתובתה ולמתן פיצויים.

בתיק שלפנינו יש מחלוקת בין האיש לאישה לגבי סיבת הפירוד, אם אכן רצתה האישה להתגרש או נגררה לכך על ידי מעשיו של האיש:

לטענת האישה סיבת הפירוד היא איומו של האיש להתאבד מול האישה באמצעות אקדחו, כאשר ילדתם הקטינה ישנה בחדר הסמוך. לדבריה עזיבתה את הבית הייתה כדי להרגיע את המצב כאשר רצונה היה להמשיך ולבדוק היתכנות לשלום בית.

האיש מכחיש דברים אלו מכול וכול.

להלן חלקים רלוונטיים מתוך החלטת בית הדין האזורי:

גרסת האישה

[...] לטענתה, סוכם בין הצדדים כי לא ינקטו צעדים משפטיים כל שהם ולמרות האירוע ינסו להשכין שלום בית. לטענתה, האמינה באותה העת כי טיפול עשוי להציל את חיי הנישואין, אולם להפתעתה פתח הבעל תיק תביעת גירושין בניגוד למוסכם.

לטענתה, ערב לפני הדיון הראשון בבית הדין עוד בילו יחד וקיימו יחסי אישות. בעקבות משבר האימון החליטה לשכור דירה בתקווה שאולי ההפרדה תביא להצלחה בטיפול הזוגי [...]

גרסת הבעל

עלילת האקדח לא הייתה ולא נבראה. הבעל מכחיש וטוען שמעולם לא איים לירות בעצמו ובוודאי שלא ליד הילדה.

משפחתה של האישה לקחה ללא רשות את האקדח של הבעל כאשר לא היה בביתו, סירבה להחזירו והבעל לא הגיש תלונה במשטרה כדי לאפשר סיכוי להמשך הנישואין עם האישה [...]

האישה העידה במשטרה כי הבעל מעולם לא איים בנשקו [...]

ניתוח ופסיקת בית הדין האזורי

לדברי בית הדין:

האישה, במקרה שלפנינו, עזבה את דירת המגורים המשותפת ללא הסכמת האיש ללא כל עילה מוצדקת מוכחת, ודינה כמורדת. אין להוציא מכלל אפשרות שהאישה למעשה מאסה בבעל ונטשה אותו מסיבות אחרות ורק תואנה מצאה לה – אירוע האיום באקדח – כדי לזכות בהישגים כלכליים [...]

יש להוסיף שאין ספק שהאישה בנדון שלפנינו ברחה מבית בעלה שלא בהסכמתו, והתוצאה מכך שהיא 'מורדת', וכפי שכתב בשו"ת נודע ביהודה (תניינא חלק אבן העזר סימן ז) "כיון שהילוכה ממנו לא היה שלא ברשות לה ואם כן לא מרדה", עיין שם, ומוכח שאם היה שלא ברשות בעלה הרי היא מורדת. ועיין בשו"ת מהרש"ם (חלק ו סימן קלז בד"ה מכתבו) שהביא בקצרה למה שכתב בשו"ת נודע ביהודה הנ"ל [...]

אמנם ממה שכתב בשו"ת אחיעזר (חלק א סימן י אות ד) נראה לכאורה מדבריו שלא הפסידה כתובה בלא התראה, עיין שם (וראה עוד בספר עיונים במשפט אבן העזר סימן כג). מכל מקום העיקר כדברי רוב הפוסקים הנ"ל. ועוד, שבנדון דידן האיש גם הוא תבע גירושין ואינו חפץ באישה ואין מקום להתראה, וכפי שכתב הגרי"ש אלישיב בפד"ר (כרך ח עמ' 324) שאם גם האיש אומר שאינו חפץ באישה, הרי שאין מקום להכרזות והתראות, ומפסדת תוספת כתובה בלא התראה והכרזה.

מסקנת הדברים בבית הדין קמא: "בית הדין דוחה את תביעת האישה לכתובה."