חיוב הוצאות משפט ע''י דן יחיד

החלטה 

הצדדים ובא כוח האשה התייצבו לדיון בנושא גירושין.

לגופם של דברים ניתנה החלטה נפרדת.

הבעל לא התייצב לשני דיונים קודמים והוצאו על ידינו צווי מעצר כנגדו.

נשלחו הזמנות רבות שחלקן הושבו לבית הדין.

בדיון הנוכחי נשאל הבעל לסיבת אי־התייצבותו וענה שלדיון שנקבע ביום י"ב אלול תשע"ד לא התייצב משום שהיה בצפון ולא יכול היה להגיע בשעה המוקדמת שבה נקבע הדיון.

לדיון שנקבע ביום כ"ח אלול תשע"ד לא התייצב משום שלא נודע לו עליו.

בית הדין רואה בחומרה רבה את אי־התייצבות הבעל.

התנהגותו מבטאת זלזול מופגן בבית הדין. בדבריו גם אמר הבעל שאין הוא מקבל את סמכות בית הדין ומבקש להתדיין בבית דין פרטי.

נראה שקיימת התאמה בין זלזולו ואי־הגעתו לדיונים לבין עמדתו היסודית.

גם בלא עניין אי קבלתו את סמכות בית הדין, עצם אי ההתייצבות לדיון על דעת עצמו, היא חמורה מאוד.

האשה הצהירה שהוצאותיה הן בסך 1,180 ₪ לדיון.

ביחס לדיון שעליו ידע ולא התייצב אין ספק שנכון לחייבו בהוצאות.

ביחס לדיון שלדבריו לא ידע על קיומו, בית הדין מפקפק בדבריו ומכל מקום אין ספק שיכול היה לברר על קיום הדיון שכן הוא עצמו אמר שהוא בקשר יומיומי עם אשתו.

נדון זה הוא המקרה שבו ראוי לחייב שלא מן הדין, אולם הדיון הנוכחי התקיים בהרכב חסר ומתעוררת השאלה האם דיין יחיד יכול גם הוא לענוש שלא מן הדין על הזלזול בבית הדין.

בית הדין סבור שהדבר גם בסמכות דיין יחיד וכפי שיפורט בנימוקים להלן.

סמכות בית הדין ודיין יחיד לענוש שלא מן הדין

א.         עונש שלא מן הדין למגדר מילתא של אדם יחיד.

יש לדון האם מה שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה נאמר רק למגדר מילתא מסיבות ציבוריות לתקנת רבים וכדומה או שניתן לענוש שלא מן הדין גם כאשר סיבת הענישה אינה ציבורית אלא יחידית.