חיוב הבעל בפיצוי האשה

בפנינו בקשת הבעל וב"כ עוה"ד ענבל קצב למתן היתר נישואין על פני אשתו.

להלן תקציר עובדתי:

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1967.

בשנת 1989 נטש הבעל את הבית, ובעקבות זאת (בשנת 1990) פתחה האשה תיק תביעה לשלום בית ובו בקשה שהבעל יחזור לביתו וינטוש את האשה הזרה עמה הוא חי.

התקיימו מספר דיונים, ובין הצדדים נתגלעו חילוקי דיעות בגין מה היתה הנטישה.

גירסת האשה כי הבעל נטש אותה לטובת אשה אחרת, חברתו הרווקה עמה הוא מתרועע ומנהל עמה משק בית משותף.

גירסת הבעל כי נאלץ לעזוב את הבית עקב מעשה תוקפנות מילולית ואף פיזית מצד האשה כלפיו.

בנוסף לכך טוען כי האשה הודתה בפניו שיש לה חבר עמו היא מקיימת יחסים, צירף תמלילי שיחה לאשש גירסתו.

האשה הכחישה זאת בכל תוקף, ובתאריך י"ט כסלו תשנ"ג החליט ביה"ד שעל ב"כ האשה (דאז) להמציא לביה"ד שלוש הצעות ממשרד זיהוי כדי לבדוק את אמינות ההקלטות והתמלילים.

החלטה זו לא יושמה עד עצם היום הזה.

כארבע שנים לאחר מכן בשנת 1996 פתח הבעל תיק תביעה לגירושין.

בדיון שהתקיים חזרו הצדדים על גירסתם. האשה עמדה על כך שהיא מעוניינת בשלום בית, הבעל הודה שהוא חי עם אשה אחרת ואף התבטא כי אם בית דין לא רוצה לקבל טענותיו "לא צריך".

בתאריך כ"ו תשרי תשנ"ז 9.10.96 החליט ביה"ד לדחות את תביעת הבעל מחוסר עילה מספקת.

כתשע שנים לאחר מכן (שנת תשס"ה) פתח הבעל בשנית תיק תביעה לגירושין באמצעות ב"כ עוה"ד ענבל קצב. בכתב תביעה מפורט חזר שוב על גירסתו לפיה עזיבתו את הבית היתה על רקע אלימות האשה כלפיו וכי עזיבתו מוצדקת בנסיבות שכאלו.

כמו כן ציין כי מזה כשש עשרה שנים כל אחד מן הצדדים מנהל אורח חיים עצמאי, קיים נתק מוחלט,

נושאי הרכוש נדונו והוכרעו בבית משפט.

לדבריו, האשה קבלה את חלקה בהתאם לחוק איזון המשאבים ופסיקת בית משפט בסך של כששים אלף ש"ח.

בנוסף ביהמ"ש הורה על מכירת הדירה וחלוקתה שווה בשווה, אלא שהאשה טירפדה עד היום את מכירת הדירה, האשה מתגוררת בדירה ונוח לה המצב הקיים.

מאוחר יותר, בסיכומי ב"כ טען כי קיימות שתי עילות הלכתיות לחיוב האשה בגט.