חיוב גט – בירור בדברי רבינו ירוחם ותשובת מהרשד"ם

לפני ביה"ד מונחות תביעות גירושין הדדיות. תביעת גירושין של הבעל מיום כ"ד באייר תשע"ב (16.5.2012), ותביעת גירושין של האישה מיום י"א בטבת תשע"ו (23.12.2015), ובמסגרתה בקשה לחייב את הבעל במתן גט. תביעת הגירושין של האישה הוגשה בעל פה עוד במהלך הדיון ביום כ"א בכסלו תשע"ו (3.12.2015), בו עסק ביה"ד בתביעת הגירושין של הבעל, והגשתה באותה שעה התאפשרה על פי תקנה לב(1) לתקנות הדיון, הקובעת כי "במהלך המשפט רשאי התובע להגיש תביעת אגב וכן רשאי הנתבע להגיש במהלך המשפט תביעת־נגד, נגד התובע". בהתאם לכך הגישה הנתבעת תביעת־נגד כנגד הבעל, ותבעה לחייב אותו במתן גיטה.

וביתר פירוט במה דברים אמורים: כאמור, הבעל הגיש תביעת גירושין כרוכה לפני למעלה משלוש שנים וחצי, בה טען בין היתר כי תהום נפערה בין בני הזוג ועקב איומי האישה כי תגיש כנגדו תלונות במשטרת ישראל, הוא נאלץ לעזוב את ביתו עד יעבור זעם ולעבור לגור למורת רוחו בדירה שכורה. עוד הוסיף וטען כי האישה ניצלה מצב זה כדי להדירו מקניינו, החליפה את המנעול לביתו שלו וסירבה למסור לו מפתח לבית. בהמשך דבריו הוסיף הבעל וטען כי האישה מונעת ממנו שלא כדין יחסי אישות ואינה מבשלת עבורו. בפרק מכתב התביעה העוסק בעילות הגירושין, כתב הבעל כי יש לחייב האישה לקבל את גיטה מאחר והיא "מאיסה עלי", וכי עוברת היא על דת יהודית – שכן הגדישה את הסאה בפניותיה אל הבעל במילות נאצה וקללות, עוד הוסיף וטען לאי התאמה, ואי קיום יחסי אישות מזה תקופה של שנתיים (עד יום הגשת התביעה), וכי למעשה חיים הצדדים בפירוד כבר מיום כ"ו בתמוז תש"ע (8.7.2010).

מנגד, הגישה האישה תביעה לשלום בית ביום י"ב במרחשוון תשע"ג (28.10.2012). בתביעה זו טענה כי הנתבע נהג באלימות מילולית ופיזית כלפיה, וציינה כי חודש לאחר לידת בתם השנייה אחז הבעל בתינוקת והשתולל תוך שהוא מסכן את חייה, תקף את הנתבעת, קילל אותה ושבר חפצים, ועקב כך היא נלחצה, ברחה מן הבית עם התינוקת והגישה תלונה במשטרה. למרות זאת, תבעה האישה כי ביה"ד יחייב את הבעל לחזור לשלום בית.

בדיון הראשון שהתקיים בין הצדדים ביום ט"ו במרחשוון תשע"ג (31.10.2012) טען הבעל כי הוא תובע גירושין וכי יצא מהבית מאחר ולדבריו "הרגשתי סיכון בבית". הוא הוסיף ואמר כי בשנת 2006 נעשו ניסיונות להשכין שלום בית לאחר שהגיש תביעה לגירושין וביטלה. ביום כ"ד באדר תשע"ג (6.3.2013) התקיים דיון נוסף בו נחקר הבעל, ובמסגרת חקירתו אמר כי "לא חוזר בי בשום מצב", וכי "לא ראיתי שום סיכוי לשקם הבית והרגשתי מאוים שבכל טעות עלול אני להיענש". ביום י"ג בסיון תשע"ג (22.5.2013) המשיכה חקירת הבעל, ובתשובה לשאלה אם עזיבתו את הבית היא זמנית ענה (שורות 19–20 לפרוטוקול): "לא! על גופתי המתה". בדיון ביום כ"ז בסיון תשע"ג (5.6.2013) נחקרה האישה. בתשובה לפניית האישה אליו כי יפנו לייעוץ, ענה הבעל כי "גם אם סבא ז"ל שלי שגדלתי אצלו היה אומר לי לחזור, הייתי דוחה". גם מחו"ד הדעת שהוגשה ע"י יחידת הסיוע ביום ט' בתשרי תשע"ד (13.9.2013) עולה כי בעוד שהאישה חפצה בטיפול זוגי ובשיקום חיי הנישואין, הבעל נחרץ בדעתו לסיים את הנישואין. לדבריו, מאז שהוא חי בנפרד חייו האישיים השתפרו והוא אף חש אב טוב יותר לילדיו, וכי הוא אינו מוכן לשתף פעולה עם שום הליך שמטרתו לשקם את חיי הנישואין. רצונו של הבעל לסיים את הקשר באופן מידי עולה גם מבקשותיו לאורך השנים (לדוגמא, סעיף 6 מבקשתו מיום ז' באלול תשע"ד (2.9.2014), סעיף 7 מבקשתו מיום י' בניסן תשע"ה (30.3.2015) ). עמדתו זו לא השתנתה גם בדיונים האחרונים.

בדיון ביום כ"ד באדר תשע"ה (15.3.2015) הודיע ב"כ האישה על תפנית בעמדת האישה. לראשונה היא הסכימה לקבל את הגט באופן מידי, ולאחר מכן ידונו הצדדים בחלוקת הרכוש בערכאה המוסמכת לכך. הבעל סירב להתגרש בטענה כי מתן הגט בשלב זה יגרום לפקיעת סמכותו של ביה"ד לדון בנושא הרכוש שכרך הבעל בתביעת הגירושין, וישים לאל את מאמציו של הבעל להוכיח בביהמ"ש כי לביה"ד הסמכות לדון בנושאי הרכוש. ועל כן ביקש הבעל מביה"ד שייתן החלטה מנומקת בנושא הסמכות, ולחילופין להמתין להכרעת ביהמ"ש בנושא הערכאה המוסמכת לדון בנושא הרכוש (על בקשות אלה חזר ביתר פירוט בבקשתו בכתב מיום 30/3/2015, ראה שם סעיפים 7 ו־ 7.1).

ביום א' באייר תשע"ה (20.4.2015) ניתנה החלטת ביה"ד בנושא סמכותו לדון ברכוש כבקשת הבעל, וזו לשונה:

לאחר עיון בבקשת ב"כ האשה מיום 13/4/15 ומיום 31/3/15 ובתגובת ב"כ הבעל מיום 30/3/15 ועיון בחומר המצוי בתיק ובהתאם להחלטת ביה"ד מיום 15/3/15 סעיף ג', מחליט ביה"ד וקובע כי בסמכותו לדון בנושא הרכוש וזאת לאור כריכת הבעל כדין את נושא הרכוש בתביעת הגירושין כדלהלן:

א. בפסיקת בתי משפט נקבע שעל מנת לקיים את סמכותו של ביה"ד הרבני בעניינים שנפתחו בגירושין, צריכים להתקיים 3 תנאים מצטברים: תביעת הגירושין, שהוקדמה והוגשה לביה"ד הרבני היא כנה, העניין שנכרך בין מזונות ובין רכוש נכרך כדין, וכן כריכת אותו ענין בתביעת הגירושין אף היא כנה, ראה ע"א 118/80 גבעוני נגד גבעוני, בג"ץ 552/83. תביעת הגירושין דנן הוגשה לביה"ד הרבני והוקדמה להגשת התביעה הרכושית שהגישה האישה בבית המשפט לענייני משפחה.

ב. תביעת הגירושין דנן שהוגשה ע"י הבעל ביום 16/5/12 מגלה כי יסודה במשבר אמיתי וכן שקיים בחיי הנישואין של בני הזוג, משבר מתמשך ומחריף, חוסר אמון, התרחקות מתמדת וחשש מאיומי האישה שתגיש כנגדו תלונות במשטרת ישראל. כמו כן, מהאמור בכתב ההגנה של האישה מיום 24/10/12 עולה בבירור שקיים משבר חמור רציני ביותר ביחסי הצדדים אותו מייחסת האישה לאופיו ולדפוסי התנהגותו הרעים כביכול של הבעל. בעניין זה יצוין כי בפסיקת בתי המשפט נקבע שהתנהגות רעה המיוחסת למבקש מחזקת את המסקנה לעניין כנותה של תביעת הגירושין שהוגשה על ידו.

ג. בעניין זה ראה ע.א. 192/82 דותן/נגד דותן [כד מח' (1) עמ' 3־4], ע"א 700/81 פז נגד פז [פ"ד ל"ה (ב) 736 עמ' 742/43]. כמו כן, ביה"ד התרשם כי לאורך כל השנים הבעל דבק בעמדתו ומבקש לגרש את האשה, לא שעה להפצרות ביה"ד לנסות ולחזור לשלום בית ומוכן גם כיום לתת לאשה את גיטה לאחר שיוסדרו לדון עניני הרכוש.

ה. לאור האמור לעיל, ביה"ד חוזר וקובע כי תביעת הגירושין כנה, וכל הנכרך בה, ובכלל זה הרכוש, נכרך בה כדין ובכנות ולביה"ד הרבני הסמכות לדון ולפסוק בנושא הרכוש.

לאחר שניתנה ההחלטה הנ"ל וניתן מענה לחששו של הבעל, סבר ביה"ד לתומו כי נסללה הדרך למתן הגט, ובהתאם לכך ניתנה החלטה ביום ג' באייר תשע"ה (22.4.2015) לפיה מוזמנים הצדדים לסידור גט ליום כ"א באייר תשע"ה (10.5.2015). אולם ביום ט"ז באייר תשע"ה (5.5.2015) שלח ב"כ הבעל הודעה דחופה ובקשה לדחיית מועד סידור הגט. בסעיף 5 לבקשה הנ"ל כתב: "שלאור האמור מתבקש כבוד ביה"ד (במקור: ביהמ"ש) בכל לשון של בקשה לדחות המועד שנקבע לסידור גט עד אשר יכריע בית המשפט בשאלת הסמכות בתביעה הרכושית הצהרתית אשר הגישה שם האישה רק בתאריך 18/5/14". ובסעיף 6 שם כתב: "ברגע שתוכרע שאלת הסמכות גם בענייני משפחה ישמח הבעל ליתן הגט."

ביה"ד לא נעתר לבקשת הדחייה וביום כ"א באייר תשע"ה (10.5.2015) התקיים דיון לסידור גט. בדיון זה חזר וטען ב"כ הבעל כי למרות החלטת ביה"ד כי בסמכותו הייחודית לדון בנושא הרכוש (שכזכור ניתנה לבקשתו), מכל מקום, מאחר וביהמ"ש לענייני משפחה דן מהיבט אחר בסמכותו לדון בנושא הרכוש יש להמתין עם מתן הגט עד להחלטת ביהמ"ש. עוד הוסיף הבעל ואמר כי "אנו מוכנים לתת גט, אך לא היום, כי זה יוביל למסכת של תביעות וערעורים, אנו נמצאים בעיצומם של הליכים לקביעת סמכות בבית המשפט ולכן יש להמתין חודשיים" (שורה 8 ואילך). בהמשך אף הגדיל לעשות והצהיר (שורה 16): "אני מבקש כי ייקבע זמן סופי שהוא מיד אחר הפגרה שבו בכל מקרה הבעל ייתן גט לאשה."

לאחר שמיעת דברי הבעל, נעתר ביה"ד לבקשתו לדחייה גם בפעם הזאת, ובהתאם לכך ביום כ"ח בתשרי תשע"ו (11.10.2015) (לאחר חמישה חדשים!) התקיים דיון נוסף. אולם גם בדיון זה נעלמו הבטחות העבר כלא היו, וב"כ הבעל טען שמאחר ועדיין לא ניתנה החלטה בבית המשפט למשפחה בנושא הסכמות בעניין הרכוש, "ובכל יום צריכה להתקבל החלטה בבית המשפט ובזה ייסתם הגולל על טענותיו" (שורה 77).

ביום ד' בכסלו תשע"ו (16.11.2015) שלח ב"כ הבעל את החלטת ביהמ"ש למשפחה, ולפיה כל נושא הרכוש נמצא בסמכותו של ביה"ד הרבני.

לאור קבלת ההחלטה של בית המשפט למשפחה, ולאחר שסולקו כל מכשולי הסמכויות בתיק זה ו"הובטחה" סמכותו המלאה והנמשכת של ביה"ד לדון בנושא הרכוש מכל היבטיו גם לאחר שיסודר הגט, קבע ביה"ד דיון דחוף לסידור גט בין הצדדים ליום כ"א בכסלו תשע"ו (3.12.2015). אולם, לתדהמת ביה"ד, למרות ההבטחות החוזרות ונשנות של הבעל במשך תשעת החדשים שקדמו לדיון בכתב ובעל פה בפני ביה"ד, כי מיד לאחר שתתקבל החלטת ביהמ"ש למשפחה ייתן גט לאשתו, סירב הבעל בדיון שהתקיים בתאריך הנ"ל לתת לאישה את גיטה.

בדיון ארוך שהתנהל במשך שעות תוך מתן הפסקות להתייעצויות ולשיקול דעת, דחק ביה"ד בבעל לקיים את הבטחותיו החוזרות ונשנות ולתת גט לאשתו. ב"כ הבעל טען וחזר וטען טענות מטענות שונות ומשונות בניסיון לשכנע את ביה"ד כי קודם מתן הגט יש לדון בתביעה הרכושית של הבעל, ורק לאחר מכן יינתן הגט. בתחילה טען כי דרוש לקיים תחילה דיון בנושא הרכוש, שכן אם יינתן הגט עכשיו, יאבד ביה"ד את סמכותו לדון בנושאים הרכושיים. לאחר שהופרכה טענתו זו, טען כי עם סידור הגט תסתיים התחייבות הייצוג של עוה"ד כלפי הבעל, והבעל ייוותר ללא ייצוג כי אין לו אפשרות לשלם. עוד הוסיף וטען כי בשלב זה לא ניתן לאכוף את הבעל לתת גט, שכן אין החלטה לחיוב גט, ולכן מוטב כי הצדדים יגיעו למתן גט בהסכמה. לאחר מכן ניסה לחזור ולטעון כי השאלה החוזית שהצדדים חלוקים בה היא נושא שחייבים לדון עליו קודם סידור הגט, שכן לאחר מכן ע"פ פסיקת בג"ץ ביה"ד יאבד את סמכותו. מעל הכל ריחפו כענן דברי ב"כ הבעל שאם ביה"ד יחייב את הבעל במתן גט, הרי זו תהיה "דרך קצרה שהיא ארוכה". אין לראות בדברים אלו אלא איום לא מרומז כלפי האישה וכלפי ביה"ד שאי הענות לדרישת הבעל לנהל את ההליך כרצונו, תגרום לגרירת רגליים מצדו ולסרבנות מתמשכת, עד שהדברים יסתיימו לשביעות רצונו.

כפי שניתן להיווכח בפרוטוקול הדיון האחרון, ב"כ הבעל התאמץ להמציא טענות מן הגורן ומן היקב, ובהן טענות שמוטב היה שלא ייטענו, כל זאת כדי לדחות את סידור הגט עד לאחר הדיונים בנושאים הרכושיים. אילו היה מדובר בתביעת גירושין שהוגשה לא מזמן, היה מקום לשקול בחיוב את השהיית סידור הגט עד לאחר דיון בנושאי הרכוש, כפי שפועל ביה"ד לכתחילה ובהתאם לאמור בסדר הגט אבה"ע סימן קנד סעיף פא.