חיוב במזונות בן הידועה בציבור לאחר פירוד, והלכת השיתוף בידועים בציבור

1.         התובעת הגישה 3 תביעות, למשמורת ומזונות ילדים ולפרוק שיתוף. הצדדים התגוררו יחד  משנת 2002 עד הפרוד בנובמבר 2012. לתובעת בן מנישואים קודמים, שכיום הינו כבן 14 הרואה בנתבע אב, מאחר ואינו בקשר עם אביו  הביולוגי הנמצא ברוסיה . לצדדים 2 ילדים משותפים כבני 10 ו-8. התובעת חסרת דת והנתבע יהודי. הצדדים התגוררו בדירה בבעלות אמו של הנתבע, בה מתגוררת כיום התובעת עם הילדים. הנתבע עזב את הדירה והמשפחה ועבר להתגורר  עם אישה, אותה נשא לאישה באוקראינה ועם בנה, בדירה בשכירות.

            נדון בכל אחת מהתביעות בנפרד.

תביעת משמורת והסדרי ראיה

2.         טענות התובעת- אין מחלוקת בין הצדדים כי המשמורת תהא אצל התובעת ואילו לנתבע יוענקו הסדרי ראיה. הצדדים הציגו עמדות שונות לעניין הסדרי הראיה המתקיימים בפועל. לטענתה, כמעט ולא מתקיימים הסדרי ראיה. מבקשת לקבוע הסדרי ראיה מינימאליים ומוגדרים בינו לילדים, פעמיים בשבוע בימי חול וכן מחצית סופי שבוע וחגים, לצד סנקציה אם לא יקיימם.

            טענות הנתבע - מודה כי אין מחלוקת בין הצדדים לעניין המשמורת. נפגש עם הילדים רבות למעט לינה, נוכח הרכב משפחתו החדש ותנאי המגורים. לטענתו שומר על קשר עם הילדים פעמיים בשבוע לפחות (עמ' 2 לפרו'). משגיח עליהם בזמן שהתובעת עובדת, דואג להאכילם מטייל עימם ולוקחם לטיפולים רפואיים במקרה הצורך. מודה כי המפגשים בסופ"ש אינם כוללים לינה מאחר ומתגורר בדירה שכורה קטנה בת חדר אחד עם אשתו הנוכחית ובנה.

       דיון והכרעה

3.         המשמורת- לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ובשל ההסכמה ביניהם, הנני קובעת את המשמורת על הקטינים אצל התובעת.

            לעניין הסדרי הראיה-  הסדרי ראיה בין האב לקטינים יתקיימו בימים ב' ו-ד' בין השעות 16:30 -19:30 וכן בכל סוף שבוע שני החל מתום הלימודים ביום שישי ועד השעה 22:00 בערב שבת ולמחרת מהשעה 9:00 בבוקר ביום שבת ועד 20:00 בצאת השבת. ככל שניתן יהיה להלין את הקטינים בבית הנתבע בסופ"ש, יכללו הסדרי הראיה גם לינה.

            בחגי ישראל תהיה חלוקה שווה בין הצדדים בהתאם לחלוקה שיקבעו, תוך 10 ימים ממתן פסק הדין לסירוגין בשנים (הסדר לינה זהה לסופ"ש עד קיום אפשרות לינה מבחינה פיזית).

 מזונות הקטינים

4.         התובעת טוענת -למזונות עבור 2 הילדים הביולוגיים בסך -3,200 ₪ לחודש לכל אחד  עד הגיעו לגיל 12 ואז 3,000 ₪ לכל אחד. עבור בנה הבכור- מבקשת מזונות בסך 3,000 ₪. לטענתה  מגיל שנתיים וחצי  היה סמוך לשולחנו של הנתבע וקורא לו אבא.  אדם חייב גם במזונות הקטינים של בן זוגו.

צרכי קטינים- טוענת לרמת חיים גבוהה, כאשר רק הוצאות החוגים היו 1,600 ₪ לחודש לשני קטינים. מבקשת לשום את צרכי הקטינים בהתאם לאומדנה. מבקשת לקבוע דמי מדור בסכום נקוב לצורך עריכת התחשבנות.

הכנסות הצדדים- עובדת במספרה ולטענתה משתכרת 4,500 ₪ לחודש. הנתבע שיפוצניק והשתכר בחודשים בהם היה כשיר לעבודה כ- 10,000 ₪ נטו. דוחה טענה כי בשנת 2005, בעת שלא עבדה, הנתבע השתכר פחות
מ-1,000 ₪ בחודש, ועם הכנסה נטו של 4,000 ₪ כלכלה את המשפחה. הוצאות הנתבע אינן מסתדרות עם הכנסותיו ועם טענותיו שחייב או לא חייב כספים לאמו. הכנסותיו בשנים קודמות אינן מסתדרות עם התלושים שהוצגו, עם דו"ח מס הכנסה של האם, כאשר התלושים מזויפים.  הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה ביחס להכנסותיו. לנתבע אין נכות רפואית, אין כל הצדקה שלא ימצא  מקום עבודה עם הכנסה גבוה יותר. על הנתבע להגדיל הכנסותיו. הנתבע נשא אישה בחו"ל וכל פרנסתה עליו וייתכן אף פרנסת בנה. יש להביא בחשבון את בעלותו במחצית הדירה.  מבקשת להשית על הנתבע 70% מצרכי הקטינים החל מיום 1.12.12.

5.         לטענת הנתבע-  התביעות הוגשו עקב  נישואיו  לאישה האחרת, כאשר במשך חצי שנה לאחר עזיבתו את הבית  נמנעה מלהגישן. מודה בחובתו לזון את ילדיו הביולוגיים. טוען כי אינו חב לזון את בנה של התובעת הן לאור התנהגותה, הצורך לעזוב את ביתו ולאור יכולת השתכרותו המוגבלת. באפשרותה לתבוע מזונות מאבי הקטין. אין ביחסו הטוב  לבנה כדי לחייבו במזונות כלפיו.  משתכר 4,500 ₪ בלבד באופן לא סדיר.

מפרנס את משפחתו החדשה בסך של 7,500 ₪ לחודש, כאשר אשתו האוקראינית אינה עובדת ומפרנס גם את בנה מנישואיה הקודמים. מתגורר בדירה שכורה בת חדר אחד. מוגבל בביצוע עבודה פיזית הכרוכה בעמידה ממושכת, דבר המונע ממנו להגדיל הכנסתו.

            צרכי הקטינים נטענו בהפרזה, ללא אחיזה במציאות. סוכם עם עזיבתו כי ישלם 1,400 ₪ לחודש בשל העובדה כי מתגוררת עם הילדים בדירה בבעלות אמו ולא משלמת דמי שכירות. סכום המזונות משקף את הכנסות הצדדים. אין לילדים צרכים מיוחדים ולכן סכום בסך 4,500 ₪ לכל ילד מופרז. עלות כרטיס חופשי חודשי למבוגר בחיפה הינה 246 ₪, וקיימת הנחת תלמיד ולכן סכום בסך 600 ₪ מופרז. בית המשפט הגביל את הוצאותיה לחוגים לסך של 300 ₪, דבר המלמד כי הטענה בדבר הכנסות גבוהות אינה מציאותית  ומופרזת.

            התובעת מתגוררת בדירת אמו ללא תשלום שכ"ד העומדים ע"ס של 2,000 ₪ לחודש.