חיוב בית חולים וולפסון בתשלום נזקיה של מטופלת בעקבות ניתוח בהרדמה כללית

הערה מקדימה: בתיק ניתן צו איסור פרסום לגבי שם התובעת וכל פרט מזהה, מחמת פרטיותה. מעבר לכך, פסק הדין דנן, שאינו נושא את שמה של התובעת ופרטים מזהים, מותר בפרסום.

1. התובעת, ילידת 1982, התקבלה ביום 12/12/2009 בבית החולים וולפסון, לאחר תאונה בה נפגעה ברגלה הימנית. התובעת הוכנסה לניתוח בהרדמה כללית. בחדר ההתאוששות אובחן אודם בעכוז השמאלי של התובעת, שסווג כפצע לחץ או כוויה והותיר בגופה של התובעת צלקת. התובעת אינה מלינה בתביעתה אודות עצם הניתוח, אלא על נזקי הגוף שנגרמו לה, לטענתה, בשל רשלנות הנתבעים, בדמות הפצע שנגרם לה בחדר הניתוח והתפתח לכדי צלקת.

לטענת התובעת עוד, יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו", כמו כן, טוענת התובעת, כי בהעדר הסבר מספיק נגרמה פגיעה באוטונומיה ובהעדר רישום מספק ונדרש – נגרם נזק ראייתי, כל זאת מעבר להתרשלות גופה במהלך הניתוח.

הנתבעים כופרים באחריותם ומבססים את הגנתם בעיקרה על שלוש טענות, האחת, כי התביעה נבלעת בתביעה שהוגשה לבית המשפט בהרצליה בגין האירוע שהביא מלכתחילה לפגיעתה של התובעת ולצורך בניתוח כמו כן מוסיפים הנתבעים טענה מקדמית לפיה הנתבע 1, אינו בגדר אישיות משפטית ודינה של התביעה נגדו להידחות בכפוף לפסיקת הוצאות; השנייה, כי הנתבעים לא התרשלו במאומה בטיפול בתובעת אלא רק הטיבו עמה ורפאו את נזקיה; לחלופין, טוענים הנתבעים, כי הנזקים הנטענים מוגזמים ומופרזים לעין שיעור ואופן חישובם מופרך מעיקרו.

2. מומחה רפואי מטעם התובעת, פרופ' דן מלר, סיווג את הפצע שנגרם לתובעת ככוויה שנוצרה במהלך הניתוח, העמיד את נכותה הצמיתה של התובעת על שיעור של 10% וקבע, כי הארוע ארע בשל רשלנות הנתבעים. מומחה רפואי מטעם הנתבעים, ד"ר אברהם נוימן, גם הוא סיווג את הפצע ככוויה שארעה במהלך הניתוח וקבע, כי נכותה של התובעת הינה לכל היותר בשיעור של 5% וכי קיימת סדרת ניתוחים שעשויה לשפר את מצבה ואז נכותה תעמוד על 2%. בחוות דעתו לא התייחס מומחה הנתבעים לשאלת האחריות.
3. בתיק התקיימו שתי ישיבות הוכחות, בהן העידו המומחים מטעם הצדדים, התובעת, אמה של התובעת וכן הגורמים שטיפלו בתובעת בבית החולים.
4. אדון תחילה בנסיבות האירוע ובטענות המקדמיות שהעלו הנתבעים ועיקרן זו בדבר היבלעות התביעה בתביעה הנוספת שהוגשה על ידי התובעת בבית משפט בהרצליה, שכן ככל שטענה זו תתקבל מתייתר הצורך לדון בכל יתר הטענות.

נסיבות האירוע והטענות המקדמיות

5. מהמסמכים המצויים בתיק, עולות העובדות כדלקמן, שאינן יכולות להיות במחלוקת של ממש:
   • א. בתאריך 12/12/2009, בעת שרקדה התובעת על אחת מבמות הריקוד במועדון בו בילתה, נפלה התובעת מקצה הבמה לרצפה ונחבלה בעיקר באזור כף רגל ימין.
   • ב. מאזור התאונה הובהלה התובעת אל בית החולים וולפסון (להלן: "הנתבע 1"), שם אובחנה כסובלת מפריקה של עצמות המסרק 1-4 בכף רגל ימין. התובעת הוכנסה לחדר ניתוח שם בוצע שחזור פתוח, קיבוע העצמות על-ידי ברגים וקיבוע הרגל על-ידי סד גבס אחורי. במהלך הניתוח גם הוצאו פירורי עצם (סיכום אשפוז מיום 14/12/09).
   • ג. הניתוח ארך כ-5 שעות (ראו: דו"ח סיעודי – אחות חדר ניתוח).
   • ד. בדו"ח סיעודי - אחות חדר הניתוח, צוין כי לאחר העברת החולה להתאוששות והורדת החלוק רנטגן שכיסה כמגן את החולה, נתגלה אודם בעכוז השמאלי בגודל של 5*5 ס"מ. חלק מכיתוב זה הוא מודפס וחלקו בכתב יד.
   • ה. בחדר ההתאוששות זוהה בעכוז השמאלי של התובעת אודם בקוטר של כ- 4-5 ס"מ (ראה תצהירו של ריבקין מיכאל, אח מוסמך שטיפל בתובעת בחדר התאוששות). בגליון ההתאוששות תועדו הדברים בזמן אמת על ידי מר ריבקין, כדלקמן: "נצפה פצע לחץ בעכוז LF בקוטר של 5 ס"מ נמסר לד"ר לרמן ואח מרק, אחראי משמרת חדר ניתוח". בעדותו אישר העד, כי הפצע לא ארע בחדר ההתאוששות ונוצר בהכרח לפני שהתובעת הגיעה לשם (עמ' 31 לפרוטוקול מיום 6/11/14, שורות 8-7).
   • ו. בגליון בדיקה ומעקב מיום 14/12/09, צוין, כי הופיע פצע לחץ / כוויה באזור ישבן שמאל.
   • ז. בסיכום האשפוז מיום 14/12/09, צוין, כי בהתאוששות אובחן פצע לחץ דרגה ראשונה בעכוז משמאל והוחל טיפול בסילברול.
   • ח. בתמונות שצורפו על ידי התובעת, סמוך לאחר הניתוח וכאלה שצולמו לאחר חלוף זמן, נראה פצע באזור הישבן השמאלי שהותיר לאחר תקופה צלקת בעלת צבע שונה הניכרת לעין.