חיוב אשה בגט לאחר פירוד ממושך

בפנינו תביעת הבעל לגירושין.

הצדדים נישאו בשנת 1968. לצדדים שני ילדים בגירים.

נישואי הצדדים נקלעו למשבר ואז בשנת 1980 עזב הבעל את הבית, לדבריו עזב את הבית לאחר שקץ בהתנהגותה הרעה של האשה כלפיו.

לדברי האשה הסיבה שהבעל עזב את הבית מאחר ונתן עיניו באשה אחרת.

נכון להיום הבעל חי עם אשה אחרת כבר שנים רבות.

הבעל פתח תיק לתביעת גירושין עוד בשנת תשמ"ט וביה"ד בהחלטה מיום י' שבט תשמ"ט 16.1.89 לא קיבל את תביעתו.

הבעל הניף ידו בשנית ופתח תיק תביעה בשנת תשנ"ב וביה"ד נתן החלטה קצרה ביום כ"ה תשרי תשנ"ג 22.10.92 בה נאמר: ביה"ד דוחה תביעת הבעל לגירושין כי אין כל עילה והצדקה.

הבעל פתח תיק תביעה שלישי לגירושין וביה"ד קיים דיון בתאריך ט' כסלו תש"ס 18.11.99 דיון בהרכב חסר לאור הסכמת הצדדים.

בית הדין שוחח עם הצדדים, עם כל צד בנפרד על מנת לסייע בידם לגמור את נישואיהם שהרי בית אין כאן, כבר למעלה מעשר שנים שהצדדים פרודים, וחובתו של ביה"ד לעשות כל שביכולתו להסביר לאשה שאין טעם לשמור על נישואין הרשומים על הנייר בלבד.

ביה"ד הבהיר לבעל ולבא כוחו שאם רצונו בגירושין עליו לפצות את האשה בפיצוי הולם.

ביה"ד השקיע מאמץ רב לנסות להביאם להסכמה בעניין הפיצוי אולם נוכח לדעת שהפער ביניהם בלתי ניתן לגישור.

בהחלטת בית הדין, ביה"ד פונה לצדדים לנהל משא ומתן על מנת להציע לאשה פיצוי הולם. ואם הצדדים יגיעו לעמדות הניתנות לגישור, רשאים הם לפנות לבית הדין לסייע בידם להגיע להסכמה סופית.

לאור האמור תביעת הבע לגירושין נידחת לאור זאת שחי עם אשה אחרת.

הבעל פתח תביעה נוספת בתאריך כ"ז בטבת תשע"ב (22.1.2012). בית הדין קיים מספר דיונים ניסה להביא את הצדדים להסכמות אך לא צלח.

החלטת בית הדין, על הצדדים להגיש סכומים.

מן הדין היה לדחות את תביעת הבעל על הסף, מאחר ומאז שניתנו פסקי הדין הקודמים אשר דחו את תביעת הבעל, לא השתנה דבר, למעט הזמן שהצדדים פרודיים למעלה משלושים שנה, אולם עובדה זו כשלעצמה אין בה כדי לקבל את תביעת הבעל ולחייב את האשה בגירושין, שהרי האשה טענה שהסיבה להרס הבית נעוצה בבעל שנתן עיניו באשה אחרת וחי עמה בריש גלי במשך כל השנים האלו.

הבעל עזב ונטש את אשת נעוריו למען אשה אחרת והלך לרעות בשדות זרים, כמאמר חז"ל "רועה זונות יאבד הון". שולחן ערוך אבן העזר סימן קנ"ד סעיף א עליו ראויים דברי חכמינו זכרונם לברכה "עושה מעשי זמרי ומבקש שכר כפנחס."

מעשה זה הוא בלתי מוסרי, ואף בחברה הכללית נקרא הדבר בגידה על כל המשתמע מכך.