חיוב אם אמידה במזונות ילדים במשמורת מלאה, שוויונית, או בהסדרי שהות

הנידון העומד לפנינו הוא הצורך בחישוב חיוביי כל אחד מההורים במזונות 3 ילדיהם הקטינים [א'] בן 10, [ב'] בן 9 ו[ג'] בת 5.

האב והאם משתכרים בסכומים גבוהים יחסית. כאשר בגובה המשכורת הפער הוא לטובת האב במידה משמעותית. ואילו בנוגע להסדרי השהות, יש יתרון קל בזמני שהיית הילדים אצל האם. ולמעשה המשמורת היא כמעט משמורת שוויונית (הנקראת כיום, משום מה, בשם "משמורת משותפת". מינוח שאינו משקף בצורה מדויקת את אופי המשמורת. שכן המינוח "משותפת" אינו בהכרח שותפות השווה לחלוטין. אשר על כן המינוח הנכון הוא "משמורת שוויונית"). והשאלה העומדת לפני בית הדין כיצד יש לחלק את חיוב המזונות בין ההורים.

האם יש מקור לחייב את האם ב"מזונות"

שורש הנידון העומד לפנינו הוא שההורים שניהם נחשבים כ'אמידים' מבחינת ההלכה. וגם זמני השהות של הילדים בבתי ההורים קרובים מאד להיות שווים, למרות הפער המסוים לטובת האם, שלא נעלם מעינינו. והשאלה העולה האם גם כאשר האם בעלת יכולת כלכלית, עדיין ההלכה מחייבת את האב לשאת בהוצאות מזונות הילדים לבדו. וזאת מהסיבות דלהלן או מחלקן: א. בגלל אבהותו. ב. בגלל הסדרי השהות של האם העודפים על הסדרי השהות שלו. ג. בגלל הכנסתו העודפת במידה רבה על הכנסות האישה? ואם אכן הוא צריך לשאת בהוצאות, מהו הסכום שהוא אמור לשלם לאם?

בעיקר חיובי המזונות כתב בשו"ת מהר"י וייל (סימן י') שאין לאם כל חיוב במזונות הבנים, והובאו דבריו בבאר היטב (סימן ע"א ס"ק א'). ויסוד הדברים ברמב"ם (הלכות אישות פרק כ"א הלכה י"ח) ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן פ"ב ס"ח) שאם לא רצתה האם שיהיו בניה עמה וכו', הרשות בידה, ונותנת אותם לאביהם, או משלכת אותם לקהל, אם אין להם אב וכו'. וכן כתב בשו"ת חוט השני (סימן ח'), והוכיח כן מהגמרא ביבמות (דף מ"ב ע"א) ולתבעינהו ליורשים וכו', כלומר חיוב מזונות הבן יהיה על היורשים (משפחת האב), כי על האם אין כל חיוב.

אמנם העומד לנגדנו, מה שכתב השולחן ערוך (סימן פ"ב ס"ה) שאישה שהתגרשה אין כופין אותה להניק את בנה, אלא אם רצתה, נותן לה שכרה ומניקתו וכו', וכתב הרמ"א (שם) דיש אומרים שאם אין לאב ממון כופה אותה ומניקתו [רבינו ירוחם]. והקשו החלקת מחוקק (ס"ק ו') והבית שמואל (ס"ק ה') והגר"א (ס"ק ז') מדוע תחויב האם יותר משאר נשים? ותירץ הבית מאיר, והובאו דבריו בפתחי תשובה (ס"ק ג'), שחיובה מתורת צדקה, כדאיתא בשולחן ערוך יורה דעה (סימן רנ"ז ס"ח) ומה שכתב שיכולה להשליך הבן על הקהל, היינו מסתמא אם היא עניה, שאינה אמודה לפרנס משלה, אבל עשירה לאו כל כמיניה, ולגבי הנקה תמיד עשירה היא וכו'. וכן תירץ בבני אהובה (הלכות אישות פרק כ"א הלכה ט"ז) שאם האם עשירה יש לה חיוב, ומה שיכולה להשליך לקהל, זה באופן שהיא עניה וכו', ולכאורה היה מקום לומר שאמא עשירה, תחייב במזונות כדין האב, כשגם חיובו משום צדקה, ולכן אם יתברר לבית הדין שהיא עשירה, תחויב במזונות הבנים, ויוכלו לכופה על זה כדין צדקה, וכמו באב (גמ' כתובות דף מ"ט ע"ב, ותוס' שם ד"ה אכפיה).

פרשנות בתי המשפט ל"דין האישי"

במדינת ישראל אף בתי המשפט צריכים לפסוק בעניין המזונות לפי "הדין האישי", היינו על פי המשפט העברי, ושופטים רבים נשאו ונתנו בדברי הפוסקים בעניינים אלו. והשופט ר' יצחק קיסטר ז"ל (ע"א 166/66 פד"י כ' (2) ע. 536 - 533), ואחריו השופט ר' אלישע שיינבוים ז"ל, בפסק דין תקדימי ("פורטוגז" ע"א59/81 פד"י ל"ו (3) ע. 457 - 449), הבינו בדברי הבית מאיר והבני אהובה, כי למעשה שווים האב והאם בחיוב המזונות כמעט לחלוטין, וחיוב המזונות המיוחד לאב, הוא רק במה שהגדירו "הצרכים ההכרחיים". ולאחר כמה שנים חידשו השופטים (פסק דין "גלבר" (ע"א 210/84 פד"י ל"ח (2) ע. 20-21)) כי חיובי האב והאם למזונות הילדים שווים לחלוטין בילדים מעל גיל 15. ובעקבותיהם הולכים ומחייבים בתי המשפט את האב והאם באופן שווה, כאשר הכנסותיהם שוות. וכאשר האם משתכרת יותר מהאב, היא תחויב במזונות יותר מהאב. כשהמגמה ההולכת וגוברת להשוות את החיובים במזונות של האב והאם.

ונשאלה השאלה האם "הדין האישי" כפי שהתפרש על ידי בתי המשפט אכן עולה בקנה אחד עם ההלכה?

לאחר העיון במקורות ההלכה נראה שאין הדבר כן.

האם יש להשוות בין ההורים מדין צדקה

בראשונה, נחזי אנן, גם בדברי הבית מאיר עצמו מדובר על חיוב האם במזונות משום צדקה, רק כשקרובי האב עניים, וקל וחומר שהאב עצמו אינו חייב בצדקה, שאם לא כן חיובם קודם לחיוב האם, ומאי טעמא? אין ויכוח כי על האב מוטל כל הנטל של חיוב מזונות, ואפילו הקרובים לאב קודמים בחיוב הצדקה לפני שאר הציבור, על פי העקרון ההלכתי של "קרוב קרוב קודם", וברור שהם קודמים גם לאם, ופה מחדש הבית מאיר כי אמנם אין לאם חיוב משום דין מזונות, וגם לא משום צדקה של קרוב, אבל האישה בהחלט נכנסת תחת חיוב הצדקה הכללי, ככל ישראל החייבים בצדקה, ולא בכדי ציין כמקור לדבריו את דברי השולחן ערוך ביורה דעה סימן רנ"ז, שסימן זה הוא חלק מהלכות צדקה, כאשר חיוב מזונות שחייב האב לבנים התפרש בשולחן ערוך אבן העזר בסימן עא' סעיף א' ומקור החיוב הוא מתקנת אושא ולא מהלכות צדקה, כלומר יש לאם חיוב צדקה כללי, ואין לזה קשר לחיוב האב במזונות, וגם אם שמענו חיוב צדקה לאם כשהאב חסר אמצעים, אין מקום להסיק כי גם כאשר האב עשיר, נחלק את נטל המזונות בין ההורים בחלקים שווים, ואדרבה מדברי הראשונים והאחרונים מוכח להיפך, שהרי קרובי האב העני קודמים לחיוב האמא, ואם האב עשיר, ובכל זאת מבקש שיתחלקו אתו בהוצאות הצדקה (המזונות היתרים על "הצרכים ההכרחיים") היו קרוביו צריכים להשתתף בהוצאות אלו ולא האישה, ומאחר ולא יעלה על הדעת לחייב את קרובי האב, אין לחייב בכך את האישה.

האם יכולה לטעון שהציבור יפרנסו את הילדים

ידועים דברי הרמב"ם (הלכות אישות פרק כ"א הלכה י"ח) שהובאו לעיל, שהאם פטורה מכל חובה, ונותנת הבן לאביו אם תרצה, ומשליכה לקהל כשהאב עני, וכן נפסק בשולחן ערוך (אבן העזר סימן פ"ב סעיף ח'), ואין חולק בדבר, [וגם הרמ"א שפסק כרבינו ירוחם, שאם האב עני כופים את האם להניק, פה לא הגיה מאומה] וכביאור המגיד משנה (שם) והחלקת מחוקק (שם ס"ק י"ב) כי אין לאם שום חיוב, ואם נאמר כי חיוב האב והאם כמעט שווה, כיצד יסכימו ה"קהל", שזה קופת הצדקה המתנהלת על פי גבאי הצדקה, כי האם תתנער מחובתה לפרנס ילדיה, ותשליך ילדיה לקהל? ואם נשאל מה דעת השולחן ערוך בעצם חידוש הרמ"א, בשם רבינו ירוחם, שאם האב עני כופה האם להניק בנה חינם, שזה יסוד כל הבניין? כתב בחלקת מחוקק (ס"ק י"ב) בביאור דעת השולחן ערוך, וזה לשונו: וכבר כתבתי שגם קודם שגמלתן, אין עליה שום חיוב להניק בחינם, דלא כמו שכתב לעיל סעיף ה', בשם רבינו ירוחם, שאם אין לאב, כופין אותה, עכ"ל, וציין לדבריו בהגר"א (ס"ק ז'), ואם כן מוכח כי דעת השולחן ערוך שאין לאם חיוב צדקה עדיף לבנה, יותר מכל קהל ישראל. 

עוד ראיה כי שונה דין האב מדין האם, ממה שכתב השולחן ערוך (סימן פ"ב ס"ז) וזה לשונו: ואחר ו' שנים, יש לאב לומר אם אינו אצלי, לא אתן לו מזונות, עכ"ל, וכתב על זה החלקת מחוקק (ס"ק ט'), וזה לשונו: ויש ליישב בדוחק כשהבן אינו רוצה להיפרד מאמו, יש לאב לומר אין עלי חיוב צדקה לפרנסו, כל זמן שאין שומע לקולי, להיות אצלי ללמדו תורה ושאר דברים, עכ"ל. ולכאורה הדברים צריכים עיון, כי חיוב צדקה להיכן הלך? ומדוע ייענש זה הבן הקטן, שבסך הכל מלאו לו רק 6 שנים, והרי רק באדם עבריין במזיד נפטרים מהצדקה (שולחן ערוך יורה דעה סימן רנ"א ס"א), וצריך לומר כי אכן רק מחיוב המזונות המיוחד לו, נפטר האב, ואף על פי שיסודו משום צדקה, אבל מחיוב צדקה רגיל ככל ישראל בודאי שאינו יכול להפטר, אלא שכעת אין חיובו אלא כחיוב האם, וכחיוב כלל ישראל, ולא יותר, ולכן נפטר האב רק מ"חיוב צדקה לפרנסו", כלומר לדאוג לו לכל צרכיו באופן בלעדי (ונידון חיוב אם המגדלת את בנה אצלה, יבואר בעזה"י לקמן).

ואם נאמר כי חיובי האב והאם שווים כשהיא עשירה, ולגבי הנקה תמיד היא כעשירה, למה כתבו השולחן ערוך והרמ"א בתחילת הדברים, כי בפשטות הדברים האב נותן שכר ההנקה, ורק אם האב עני מחדש הרמ"א, שאפשר לחייב האם, וכאמור לדעת השולחן ערוך גם כה"ג אין חיוב לאם, הרי היה לרמ"א לפסוק כי החיוב העיקרי הוא על האם דוקא, כי היא מסתמא אמידה לגבי זה, ולא האב, שאי אפשר לומר כי מסתמא עשיר הוא, כי אין כל אב בחזקת עשיר, וצריכים לאמוד אותו, ואם כן מסתמא האב לא ישלם בלי בדיקה, וגם השולחן ערוך מדוע אינו מחייב את האם תמיד, ולפחות באב עני.

חיוב מיוחד לעניין הנקה

ודברי הבית מאיר צריכים תלמוד, מדוע כתב שהאם תחשב כעשירה לגבי הנקה, והרי איתא במשנה כתובות (דף פ"ד ע"ב), דבזמן ההנקה פוחתין ממעשי ידיה וכו', כי הכנסותיה מתמעטות, ואילו ההוצאות מתרבות, וכן נפסק בשולחן ערוך (סימן פ' סי"א), ואם כן אין לקבוע באופן נחרץ "שהיא עשירה לעניין זה" שהרי פעמים רבות תפסיד פרנסתה המצומצמת בגלל ההנקה.