חיוב אישה בגט כשאין כנות בתביעתה לשלום בית

בפנינו תביעת גירושין שהגיש המבקש.

תיאור העובדות:

הצדדים נישאו כדת ביום י"ז בחשון תשל"ז (10.11.76) נישואין ראשונים לצדדים ולהם ארבעה ילדים משותפים. חיי הצדדים עלו על שרטון ולפני למעלה משלוש שנים (!) ביום י"א שבט תשע"ו (21.1.16) הגיש המבקש את תביעת הגירושין.

בדיון מיום ז' באדר ב' תשע"ו (17.3.16) הצהיר המבקש כי מזה שתים עשרה שנה ישנים הם בחדרים נפרדים. לדבריו במהלך השנים ניסה פעמים רבות לגבש הסכמות כוללות לגירושין אך ללא הצלחה. משכלו כל הקיצין הגיש את תביעת הגירושין ומבקש הוא להתגרש לאלתר.

לטענתו, המשיבה סבלה מהפרעה בחיי אישות שלא הסכימה לטפל בה, והאחרון הכביד מעת שאביו נפטר או אז החל להתחזק בשמירת שבת דבר שגרם למחלוקות קשות בבית. בא כוחו הוסיף כי בכל עת שעניין הגירושין עלה לדיון המשיבה הייתה מאיימת להתאבד. (שורות 12 – 22 ושורות 31 – 32 לפרוטוקול שם).

המשיבה הסכימה כי ישנים הם בחדרים נפרדים ולשאלת בית הדין האם בקשה ממנו לשוב לחדר השינה השיבה 'אני לא זוכרת' (שורה 50 שם). לדבריה, סבלה רבות מאלימות מילולית וגם אלימות פיזית. (שורות 54 -59 שם). למרות כל זאת מבקשת היא לבחון את שיקום הנישואין בעזרת ייעוץ מתאים.

בהסכמת הצדדים החליט בית הדין להפנותם לייעוץ אך ביום י"ז באייר תשע"ו (25.5.16) התקבל דו"ח מעו"ס יחידת הסיוע המצביע על כך כי אין כל בסיס לקיום הליך שלום בית. לצדדים האשמות הדדיות קשות, בין היתר בגין התחזקות המבקש שהחל להקפיד על שמירת השבת. למסקנת המטפל הדבר גרם למריבות בבית שעם הזמן הלכו והתגברו, ומתיחות זו מקשה אף על יכולתם של הצדדים להידבר.

בדיון נוסף מיום כ"ה בתשרי תשע"ז (27.10.16) המבקש חזר על טענותיו ובקש להתגרש לאלתר. לדבריו 'המצב נהיה רק יותר גרוע' (שורה 7 שם). גם המשיבה הסכימה להתגרש וכדבריה 'אין לי בעיה להתגרש כי גם לי לא טוב. השנה האחרונה הייתה גיהינום' (שורה 15 שם).

משכך פני הדברים החליט בית הדין בתום הדיון כי הצדדים יתגרשו זה מזה כהסכמתם, ובכפוף להודעת מי מהם כי הסדיר את מגוריו הנפרדים יקבע מועד לסדור גט.

ביום ל' בחשוון תשע"ט (8.11.18) הצהיר המבקש כי עזב את דירת המגורים כבר ביום כ"א באב תשע"ח (2.8.18) ומשכך מבקש הוא לקבוע מועד לסדור גט. בהתאם לאמור הצדדים הוזמנו לסדור גט ליום י"ט בכסלו תשע"ט (27.11.18) אך יום קודם לכן הודיעה המשיבה כי לא תוכל להופיע בשל היותה ממרותקת למיטתה וסידור הגט נדחה בהסכמה.

הצדדים הוזמנו שנית ליום י"ז בטבת תשע"ט (25.12.18) אך המשיבה לא טרחה כלל להופיע. לדברי באת כוח המבקש המשיבה טענה שאין לה כוונה להופיע. משכך החליט בית הדין לזמן את המשיבה בצו הבאה עם שחרור בערבות בסך שלושת אלפים ₪ ובהפקדת אלף ₪ נוספים לקופת בית הדין.

הצדדים הוזמנו שלישית לסדור גט ליום ט"ז בשבט תשע"ט (22.1.19) אך ביום ח' בשבט תשע"ט (14.1.19) הודיעה המשיבה כי החליטה לשחרר את בא כוחה מהייצוג בתיק. בא כוחה  החדש טען עוד כי גמלה בליבה של המבקשת העובדה לחתור לשלום בית (סעיף 3 לבקשה שם) ומשכך יש לדחות את סידור הגט.

בית הדין מפליא לעשות על בא הכוח המלומד שהגיש בקשה זו תוך התעלמות מוחלטת מפסק הדין לגירושין שניתן בהסכמת הצדדים כבר ביום כ"ה בתשרי תשע"ז (27.10.16) מה גם שכבר מונה אקטואר לבחון את זכויותיהם ואף חוות הדעת התקבלה זה מכבר ביום י"ז בחשוון תשע"ח (6.11.17). לאור כל האמור בקשת בא כוח המשיבה נדחתה במדוכ'ה של אבן.

המשיבה לא אמרה נואש וביום ט"ו בשבט תשע"ט (21.1.19) שהוא יום קודם סדור הגט, הגישה בקשה חוזרת לדחיית סידור הגט באמתלא רפואית המגובה באישור שאינו קביל בערכאה משפטית. לאור כל האמור בקשתה נדחתה ובית הדין החליט כי סידור הגט יתקיים במועדו. למרות האמור המשיבה עשתה דין לעצמה ולא הופיעה בבית הדין ומשכך נקבע דיון חילופי.

בדיון הרביעי לסדור הגט שנקבע ליום ז' באדר ב' תשע"ט (14.3.19) שהינו שלוש שנים מלאות מאז הדיון הראשון שהיה ביום ז' אדר ב' תשע"ו (17.3.16) הופיעה המשיבה יחד עם בא כוחה החדש שהצהיר כי המשיבה מבקשת לנסות שלום בית. (שורות 3 – 4 שם).

המבקש חזר על טענותיו ובקש להתגרש לאלתר. לדבריו מזה כשמונה חודשים שכבר עזב את הבית בהתאם לפסק הדין ואף המשיבה לא פנתה אליו כלל. (שורות 13 – 14 שם).

לשאלת בית הדין את המשיבה האם עדיין מעוניינת היא במבקש השיבה 'אני לא יודעת אם אני באמת רוצה' (שורה 28 שם). בית הדין הבהיר למשיבה כי תשובתה מלמדת שאינה מעוניינת כלל במבקש ובפרט לאור דבריה בעבר 'אין לי בעיה להתגרש כי גם לי לא טוב. השנה האחרונה הייתה גיהינום' (שורה 15 לפרוטוקול מיום כ"ה בתשרי תשע"ז 27.10.16 ).

המשיבה הצהירה 'צריכים לדבר בין ב"כ הצדדים' 'צריכים לדבר על מנת להישאר יחד' (שורה 26 ושורה 44 שם). לשאלת בית הדין 'מה זה קשור לעורכי הדין? על מה יש לדבר?' השיבה המשיבה 'צריך הסכם שיהיה בדיבור טוב ולא בשקר ולרמות אחד את השני במה שמגיע אחד לשני' (שורה 47 שם).