חי נ' שקד ואח'

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה ביום 17.5.09 ובה טען כי ביום 16.10.08 החנה את רכבו ליד רכבה של שכנתו, הנתבעת 1, ומסיבה בלתי ברורה עלה רכבה באש וכתוצאה מכך ניזוק גם רכבו של התובע.

2.במסגרת התביעה דרש התובע סכום של 19,859 ₪ המורכב כדלקמן:

נזק ישיר (אובדן גמור ) על פי הערכת השמאי, לאחר ניכוי שרידים – 11,500 ש"ח.

שכר טרחת השמאי - 809 ₪

הוצאות נסיעה במוניות - 2400 ₪

ריבית והצמדה - 150 ₪

עוגמת נפש - 5,000 ₪

3.בפסק דין שניתן ביום 14.1.10 נדחתה התביעה.

4.התובע הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רת"ק 4034/10).

5. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 2.5.10 נקבע, כי במצב של חוסר אפשרות לקבוע מה היה הגורם לפרוץ האש, כאשר על הנתבעות מוטל הנטל לברר זאת כדי שתוכלנה לשלול התרשלות מצדן, מן הדין שהתובע יפוצה בגין הנזק שנגרם לו באירוע שמקורו ברכושה של הנתבעת 1.

בסעיף 8 לפסק הדין קבע בית המשפט המחוזי:

"...נפסק כי המשיבות חבות בפיצוי המבקש. הדיון מוחזר לבית המשפט לתביעות קטנות לקביעת היקף הנזק וסכומי הפיצוי".

6.בדיון שהתקיים ביום 19.12.10 חזר התובע וביקש את מלוא הסכום של 19,859 ₪, אך הודה כי אין לו חשבוניות לגבי המוניות ואין בידיו מסמכים בנוסף לאלה שצורפו לכתב התביעה (פרוטוקול עמ' 1 שורות 7 – 9).

7.עיון בחוות דעת השמאי מטעם התובע מעלה, כי מדובר ברכב משנת ייצור 1991, כאשר התובע הינו הבעלים הרביעי של הרכב. הנזק הוערך על ידי השמאי בסכום של 9,450 ₪ (כולל מע"מ) כאשר ערך הרכב על פי המחירון – 12,500 ₪.

שרידי הרכב לפירוק בלבד נמכרו תמורת 1,000 ₪ ולפיכך דרש התובע סכום של 11,500 ₪ בשל הרכב.

8.הנתבעת 2 אמנם טענה כי שוויו של הרכב הינו פחות ממחיר המחירון, אולם לא המציאה כל ראיה פוזיטיבית לכך.

לפיכך, אני קובעת כי הנזק הישיר לגבי הרכב הינו, כפי שנטען על ידי התובע – סכום של 11,500 ₪.

9.לגבי שכר טרחת השמאי – לא ראיתי לקבל את טענות הנתבעות כי הסכום שנדרש על ידי השמאי בסך 809 ₪ הינו מוגזם, ולכן גם ראש נזק זה מתקבל.

10.לגבי ההוצאות העקיפות (נסיעות במוניות ועוגמת נפש) – התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחות ראשי נזק אלה, שכן לא המציא כל ראיה לגבי ההוצאות הנטענות, ולכן דין טענותיו בהקשר זה להידחות.