חי נ' כהן ואח'

החלטה

1.בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשם י. בן חמו ,מיום 31/7/2013, במסגרתה דחה בקשה למתן צו מניעה זמני שהגיש המבקש (להלן: "ההחלטה").

2.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בפרוטוקול הדיון בפני כב' הרשם, שקלתי את טענות הצדדים בפני כב' הרשם ובחנתי את החלטת כב' הרשם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובת המשיבים.

3.כלל הוא כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות בסעדים זמניים וכי התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות מעין אלה שמורה למקרים חריגים בלבד (ראו; רע"א 1301/13 קרויז נ' אמיתי (20/2/2013), רע"א 560/13 חברת נמל אשדוד בע"מ נ' גולשטיין שרותי תברואה בע"מ (12/2/2013), רע"א 2176/12 לבנדה 38 נכסים והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי (21/3/2012).

המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים.

4.מידת ההתערבות בכעניננו צריכה להיות מצומצמת אף יותר שעה שהבקשה גם מתמקדת בעיקרה, בהתפלמסות עם נכונות ההכרעות ו/או מסקנות עובדתיות לכאוריות, כאלו או אחרות בהחלטת כב' הרשם, תוך ניסיון לערוך ניתוח מקיף וממצה של הראיות, מהימנות העדים וגרסאותיהם, ברורים אשר מקומם בתביעה העיקרית .מכל מקום אין אלו יכולים להוות בסיס לבחינת התערבות של ערכאת הערעור.

5.מעבר למפורט גם לא מצאתי פגם או תקלה בהחלטת כב הרשם, לדחות את הבקשה לסעד זמני, הן בזיקה למידת הוכחת הזכות לכאורה של המבקשת בדירות נשוא הדיון והן על פי מבחן מאזן הנוחות.

להזכיר כי בין שני המבחנים לעיל קיימים יחסי גומלין ,באופן שככל שסיכויי התביעה נמוכים, נדרש מבקש הצו להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו ולהיפך.

6.בדין קבע כב' הרשם בהחלטתו, כי הסיכויים לכאורה של תביעת המבקש אינם גבוהים;

כב' הרשם ניתח את עיקרי הראיות לכאורה אשר הוצגו בפניו, ולא השתכנע, לצורך הבקשה, כי זכרון הדברים (20/12/2011), משקף גמירות דעת של הצדדים להתקשר בחוזה מכר מחייב.

בנדון ניתח כב' הרשם את התנהלות הצדדים במהלך הפגישה, על מאפיינה, השלכות החתימות החסרות ,העדר הדיווח לרשויות המס ועוד. כן בחן כב' הרשם את התנהלות הצדדים מהמועד הנ"ל ועד למועד בו חתמה המשיבה 2 (בלבד) על ההסכם מיום 1/5/2013 ,ולאחריו.

בניתוח המקיף המפורט בהחלטה, לא מצאתי טעות שיש בה להטות את הכף למסקנות שונות מאלו שנקבעו ע"י כב' הרשם בהחלטתו.

7.קביעות כב הרשם לשאלת מאזן הנוחות מבוססות גם הן; מעבר לחלוף הזמן הפועל לחובת המבקש, הן להיבטי השיהוי והן לשאלת הזכות לסעד האכיפה במסגרת התיק העיקרי, לא נסתר כי תכלית ההתקשרות הנטענת,מבחינת המבקש,היתה לצרכי השבחת הנכס ומכירתו לצד ג'.

כפועל יוצא מהאמור הריי עיקר נזקו של המבקש,גם אם תוכח תביעתו, ניתן לפיצוי כספי ובשיעורים הלכאוריים אשר גם אליהם התייחס כב' הרשם בהחלטתו, על הנגזר מכך לשאלה האם דחיית הבקשה תביא על המבקש נזק בלתי הפיך.

8.משלא ראיתי להיזקק לתגובת המשיבים לצורך החלטה זו, אינני עושה בנסיבות צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ד, 03 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: