חזן נ' טכנו טסט מכון מורשה לבדיקת רכבים

פסק דין

ב- 11/3/09 בוצעה בדיקה במכון הנתבעת של מכונית שהתובע התכוון לקנות אותה, ומיד לאחר מכן גם רכש אותה.

המכון של הנתבעת נמצא בטירת הכרמל, והתובע מתגורר בגבעת אולגה.

ב- 15/3/09 לאחר שהרכב כבר היה בבעלותו, הכניס התובע את הרכב לביצוע תיקונים שנדרשו על פי תוצאות הבדיקה של הנתבעת, במוסך מזדה.

הוא ביצע תיקונים בעלות של כ- 1400 ₪, והוא מפנה להערות שנרשמו במוסך מזדה "תושבות מנוע קד' + ימ' קרועות" .

כחודש וחצי לאחר מכן ב- 5/5/09 קיבל התובע הערכת מחיר ממוסך מזדה, להחלפת תושבת מנוע ימנית, בתושבת חדשה מקורית, בעלות כוללת של 1316 ₪ כולל מע"מ.

את התיקון בפועל של גומי תומך מנוע ביצע התובע במוסך ב- 16/7/09, בעלות כפי שמופיעה פחות או יותר בהצעת המחיר, ובאותה הזדמנות הוחלף גומי תומך מנוע נוסף בעלות של 520 ₪.

בכתב התביעה כותב התובע כי פנה טלפונית למשרד הנתבעת ולא זכה ליחס כלשהו, ואז כתב מכתב שנשלח לנתבעת בדואר רשום, ב- 27/5/09 ובו הוא כותב כי בפנייתו הטלפונית ביקש לפצות אותו בסכום התיקון, שכן נציג הנתבעת לא גילה את התקלה שהיה עליו לגלותה, ונקבעה פגישה עם המנכ"ל, התובע לקח יום חופש והמתין בבית, אך לא התקשרו איתו.

ובהמשך נאמר לו כי על מנת לדבר עם המנכ"ל יהיה עליו להגיע למוסך בחיפה, והוא השיב כי הוא גר ועובד במקום המרוחק מהמוסך, ובהמשך נאמר לו כי כיוון שלא הגיע למוסך כפי שנדרש לעשות, המנכ"ל לא ידבר איתו.

לפיכך הגיש התובע תביעה זו ובה הוא דורש 5000 ₪.

בבית המשפט מעיד התובע כי בשיחה הטלפונית הראשונה עם נציג המוסך בשם טוני, אמר לו האחרון כי יש עליו חובת השתתפות עצמית של 200 דולר ובכפוף לכך עליו להופיע במוסך והם יחליפו לו את התושבת הפגומה.

בשל דרישה זו ל- 200 דולר, סירב לנסוע למוסך, מה גם שתנאי כזה איננו מופיע במסמך הבדיקה, ולעומת זאת נאמר בסעיף 5 של תנאי האחריות כי המכון אינו אחראי לכל נזק שעלותו עד ל- 200 דולר.

עוד נאמר במסמך כי מימוש האחריות יעשה בהבאת הרכב לתיקון או לבדיקה במכון בלבד.

הנתבעת טוענת בכתב ההגנה ובבית המשפט כי התובע נדרש להגיע למוסכה לבדיקת הרכב, והוא טען שהוא גר בחדרה, ודרש את עלות החלפת התושבת הפגומה בסך 1300 ₪, בהתאם להערכת המוסך שקיבל.

עוד מעלה הנתבעת תמיהה על כך שעל פי דו"ח מוסך מזדה יש פגם בתושבת מנוע קדמית וימנית, בעוד שהתובע דורש פיצוי רק עבור התושבת הימנית ולא ברור מה באמת נמצא פגום.

עוד מצביעה הנתבעת על כך שעד השלב שהיא הגישה את כתב ההגנה לא תיקן התובע את תושבות המנוע הפגומות הקרועות, והמשיך להשתמש ברכב במצב שמביא לרעידות חזקות המורגשות היטב בנסיעה.

הנתבעת טוענת כי לא יתכן שהבוחן מטעמה לא גילה פגם של שתי תושבות קרועות בעיקר כאשר מתבצעת גם בדיקה במתקן דינמומטר, בעת עמיסה חיצונית של מנוע רכב המביאה לרעידות חזקות שהיו מתגלות על ידו, אם היו תושבות קרועות בעת הבדיקה.

ובעיקר טוענת הנתבעת כי בכל מקרה היה מקום להחליף את התושבת בתושבת מקורית משומשת ולא בחדשה, בהתחשב בגילו של הרכב מודל 2000, ולטענתה החלפת התושבת הייתה מגיעה לכ- 50 דולר כולל עבודה, ותקלה כזאת איננה בתחום האחריות על פי תעודת האחריות שכן מדובר בתקלה שעלות תיקונה מעל 200 דולר.

עדי הנתבעת המנכ"ל והעד ג'ורנו שהוא זה שדיבר עם התובע, שכן אין במוסך אדם בשם טוני, מכחישים מכל וכל כי נאמר לתובע דבר בעניין השתתפות עצמית של 200 דולר.

כאמור טענה זו הופיעה לראשונה מפי התובע בבית המשפט אף שהיא מהותית לגרסתו שכן בשלה, כך הוא טוען בבית המשפט, סירב להגיע למוסך.