חוקרי הביטוח הלאומי לא יורשו להציג בפני הועדה הרפואית תמונות של אשה שצולמה בתוך ביתה

1.         ביום 2.6.09 הגישה התובעת בקשה למתן צו מניעה זמני (במעמד צד אחד) האוסר על הנתבע ו/או מי מטעמו להקרין תמונות בהן מצולמת המבקשת (בדיסק וידאו) בפני ועדה רפואית לעררים, תמונות שצולמו בנגוד לחוק העונשין וחוק הגנת הפרטיות.

            התובעת, עולה חדשה שעלתה לישראל ב-1990, אלמנה בת 52, אם לשניים, בעלת תואר שני בפילוסופיה ופסיכולוגיה.

            ב-1997 נפצעה בפיגוע במדרחוב בירושלים, ומאז "סובלת מהפרעות קשות בשינה, פריצה של זכרונות מהארוע, כולל חוויות ריח קשות וחויות גופניות של תחושות מסוימות כפי שחשה בפיגוע, עד עצם היום הזה מפחדת ללכת במדרחוב".

            התובעת הוכרה כנפגעת פעולות איבה.

            בשנת 1999 נפטר בעלה, שתמך בה מאד ומאז נכנסה לדכאון עם מחשבות אובדניות. מעסיקה עצמה באופן אובססיבי, עברה טיפולים רבים, ועד היום מקבלת טיפול תרופתי קבוע ונמצאת תחת השגחה.

            ב-2008 מצב בריאותה הדרדר ופוטרה מעבודתה.

            התובעת צרפה חוו"ד ד"ר סטר, פסיכיאטר.

לאחר שעזבה עבודתה, הגישה תביעה לתגמול כנפגע פעולות איבה. ועדה רפואית קבעה 50% מ-4.9.97, המשיב ערער על ההחלטה והתובעת זומנה לועדה רפואית לעררים (להלן: "הועדה").

ביום 17.3.09 התייצבה בפני הועדה ונבדקה.

ביום 19.5.09 הודיע המשיב כי מצוי בידיו דיסק וידאו שאמור להיות מוקרן בפני הועדה ואף המליץ לתובעת לצפות בו.

התובעת צולמה ב-2 הזדמנויות שונות:

ב-5.5.09 צולמה בביתה ע"י מי מטעם הנתבע, שהתחזה כעובד בזק, נכנס לביתה והציג בפניה מצג שוא.

הצילום בוצע ללא הסכמתה לצילום, ברשות היחיד, בלי שהודיעו לה כי היא מצולמת.

בהזדמנות אחרת צולמה במהלך העברת הדירה בלא שהודיעו לה ובלא שקיבלו הסכמתה.

הצילום מנוגד לסעיף 2 (3) ו-1 (1) לחוק הגנת הפרטיות, וסעיפים 283 ו-441 לחוק העונשין.

משכך, עתרה לאסור על המשיב להקרין הדיסק עד להכרעה בהליך העיקרי.

עם הבקשה הגישה התובעת כתב תביעה בו עתרה כנ"ל (למתן "צו מניעה זמני במעמד צד אחד").

2.         בהתאם להחלטה התייצבו בפנינו הצדדים ביום 4.6.09. משעסקינן בסעד עיקרי זהה לזמני הורינו כי ידונו שניהם יחדיו, הגם שלא הומצאה לנתבע בקשה למתן צו מניעה קבוע (כאמור, בפועל, לא הוגשה כזו).

3.         התובעת טענה כי צולמה בביתה, ללא הסכמתה, תוך שנכנסו לביתה בהתחזות לאדם אחר, שהיא עבירה פלילית.