חוסר סבירות של הוראת השהייה שהוצאה למסתנן למתקן חולות

1. בפניי עתירת העותר כנגד החלטת המשיבה, שעניינה מתן הוראה לעותר להתייצב במתקן חולות מכוח הוראת סעיף 32ד(א) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד 1954 (להלן: "החוק") כפי שתוקן, בהוראת שעה, בתיקון מספר 4 לחוק (הוראת שעה) התשע"ד 2013 ( להלן: "תיקון מספר 4 לחוק").
2. העותר השיג בעתירה דנן כנגד דבר חוקיות תיקון מספר 4 לחוק וכנגד הקריטריונים שקבעה המדינה, בהוראה מנהלית, להוצאה הוראת השהייה כנגדו ואופן אכיפתם. כמו כן, טען העותר כי לא נערך לו שימוע כדין טרם הוצאת הוראת השהייה במתקן.
3. העותר, יליד 1983, אזרח סודן מאזור ניאלה- דרפור, הסתנן לתחומי מדינת ישראל ביום 04.04.2010.
4. ביום 20.02.2014, בעת התייצבותו של העותר בלשכת משרד הפנים בבאר שבע, לצורך חידוש רישיון הישיבה שלו, ולאחר שנערך לו תשאול, קיבל העותר מפקיד רשות האוכלוסין וההגירה הוראה להתייצב במרכז השהייה "חולות", עד לא יאוחר מיום 30.03.2014.
5. בעקבות הוראת ההתייצבות, הגיש העותר, ביום 30.03.2014, עתירה לבית המשפט ועניינו נידון בפני כבוד השופט אזולאי ( עת"מ 58105-03-14 עומר אחמד נ' משרד הפנים).
6. טען העותר, באמצעות בא כוחו, כי תיקון מספר 4 לחוק למניעת הסתננות המאפשר הוצאת הוראות שהייה למסתננים הנמצאים מחוץ למשמורת, פוגע בכבוד האדם ובזכות לחירות ואינו עולה עם הוראת כל דין, ובייחוד עם הדין אשר נקבע בבג"צ 7146/12 אדם ואח' נ' הכנסת ואח' (ניתן ביום 16.09.2013) (להלן: "בג"צ אדם").
7. לטענת המשיבה, הוראת השהייה אשר הוצאה לעותר ניתנה כדין, במסגרת סמכותו של ממונה ביקורת הגבולות על פי חוק, והינה סבירה ומידתית, מכוח הקריטריונים שנקבעו על ידי המשיבה.
8. לגופו של עניין, התייחסה המשיבה לסבירות הקריטריונים שנקבעו על ידי רשות האוכלוסין וההגירה, כבסיס מנחה להוצאת הוראת שהייה למסתננים והכיצד משתלבים הם עם תכלית תיקון מס' 4 לחוק, זאת תוך התייחסותו לתופעת ההסתננות לישראל והשלכותיה.
9. בהתייחס לטענת העותר, כי מן הראוי היה להבחין בין אזרחי צפון סודן לאזרחי דרום סודן, נטען כי אין סיבה להבחנה שכזו. כי העותר לא הוכר כפליט ואף לא נטען שהגיש בקשה למקלט. לשיטת המשיבה, טענת העותר לאפליה ואכיפה סלקטיבית מהווה למעשה תקיפה של הוראות תיקון מספר 4 לחוק, אשר, כאמור, עומדת בפני הכרעה של בית המשפט העליון בבג"צ גבריסלאסי ועל כן אין מקום שבית המשפט יידרש לה, במסגרת העתירה דנן. כן נטען, כי העותר העלה טענה זו ללא כל בסיס וללא הצגת כל תשתית עובדתית או ראייתית ומכאן שגם לא הוכיח את טענתו לקיומה של אכיפה סלקטיבית ואכיפה פסולה.
10. אשר לתשאול שנערך לעותר – טענה המשיבה כי, טרם הוצאת הוראת השהייה נערך לעותר תשאול, לאחר שמועד התשאול תואם עם בא כוחו והיה באפשרותו להגיע אליו בליווי בא כוחו. כמו כן, העותר ידע מהי מטרת התשאול, ניתנה לו הזדמנות להביא עמו מסמכים התומכים בטענותיו ובמסגרתו ניתנה לעותר הזדמנות נאותה להעלות כל טענה שברצונו לטעון. לאור האמור נטען, כי התשאול שנערך לעותר עולה כדי רציונל "השימוע" ולפיכך, טענה כי יש לדחות טענות העותר להעדר שימוע.
11. מזה שנים מספר מתמודדת מדינת ישראל עם גל הגירה בלתי חוקי, בפרט של אלה שהסתננו לישראל באופן בלתי חוקי, דרך גבול ישראל מצרים, ושלא דרך מעבר גבול וחלקם אף ללא תיעוד.
12. על רקע המסגרת הנורמטיבית לעיל, אני נדרשת לטענות הצדדים בנדון –

רקע עובדתי

ביום 05.05.2010, שוחרר העותר ממשמורת וניתנה לו אשרת שהייה בישראל מכוח הוראת סעיף 2 (א) (5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב -1952.

לעותר שלושה ילדים ומשפחתו מתגוררת באזור חי אל ג'בר בסודן.

בדיון שהתקיים, ביום 04.04.2014, בפני כב' השופט אזולאי, נמחקה העתירה, לבקשת העותר, נוכח הסכמת המדינה לבצע לעותר תשאול נוסף.