חוסיין ואח' נ' משרד הפנים ואח'

החלטה

1.לבית משפט זה הוגשה העתירה שבכותרת בה התבקש להורות למשיבים לתת טעם מדוע לא ינפיקו לעותרים 2 ו-3 היתר להעסקתה של העותרת 1, ד"ר שרין חוסיין, לשם ביצוע תפקידיה האקדמי והניהולי בתפקיד חוקרת ראשית של העותר 3 – "מכון קניון בירושלים". בבקשה שהגישו העותרים לבית משפט זה בהמשך להגשת העתירה (ביום 6.6.2013) ביקשו העותרים את מחיקת העתירה. זאת, "לאחר שניתן הסעד המבוקש" והוחלט להנפיק את ההיתר המבוקש. יחד עם הבקשה למחוק את העתירה, התבקש לחייב את המשיבים בהוצאות. בפסק דין מיום 6.6.2013 נמחקה העתירה. נותר אפוא להכריע בסוגיית ההוצאות כאשר נציין כבר עתה, שהמשיבים מתנגדים לבקשה ואף טוענים שיש לחייב את העותרים בהוצאות בגין עצם הגשת הבקשה בנדון.

2.לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי ובעמדות הצדדים לעניין זה של הוצאות, מסקנתי היא שדין הבקשה לחיוב המשיבים בהוצאות להידחות, וכך גם דין הבקשה לחיוב העותרים בהוצאות.

3.בלב העתירה עמדה טענת העותרים, לפיה הם התבקשו מטעם גורם מוסמך במשיב 2, להמציא אישור רו"ח ישראלי כתנאי לטיפול בבקשה להסדרת מעמדה של העותרת. בהמשך בא גם תנאי, לפי העתירה, שלפיו על העותרים להגיש תצהיר מתוקן בו יתחייבו לשלם לעותרת "שכר מומחים" כתנאי להנפקת ההיתר. טענת העותרים הייתה שאין באפשרותם להעסיק את העותרת 1 ב"שכר מומחים" שאינו הולם את התפקיד ואת מעמדו. מעבר לכך נטען שלא היה מקום לתנאים האמורים לגופם שכן הם עומדים בניגוד לנוהל הרלבנטי (סעיף 1(א)(2) לנוהל שצורף כנספח ע/4 לעתירה).

4.אכן, בסופו של יום, הודיעו המשיבים שיש לתת לעותרת היתר העסקה, וזאת לאחר שקילה מחודשת של הבקשה, ותוך ייתור של התנאים שעמדו במוקד העתירה כאמור. אלא שכעולה מתגובת המשיבים לבקשה בעניין ההוצאות, עולה שההיתר שניתן – ניתן לפי סעיף אחר לנוהל (סעיף 4 לנוהל – שעניינו "מרצה או חוקר במוסד להשכלה גבוהה"). צוין עוד בתגובה, שהיתר זה ניתן "לפנים משורת הדין" בשל הספק בעניין הגדרת העותרת 2 כמוסד להשכלה גבוהה. ואכן, כפי שצוין בתגובה, הבקשה שהוגשה בעניינה של העותרת מלכתחילה הייתה לפי סעיף 1(א)(2) לנוהל ולא לפי סעיף 4; וגם ההיתר שהיה בידי העותרת עד להגשת הבקשה (ובשונה מן ההיתר האחר שצורף לעתירה ושעניינו בחוקר אחר) – לא היה היתר שניתן על פי סעיף 1(א)(2) לנוהל. במצב דברים זה, גם אם ניתן לומר שהגשת העתירה הייתה ללא שיהוי ומוצדקת לגופה בנסיבות שנוצרו, במיוחד משעה שספק הוא אם יכולה הייתה העותרת לדעת מן התשובות שהתקבלו על הקושי בבקשה כפי שהוגשה, הרי שלא מצאתי שהגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד המבוקש. התקבל אמנם סעד – אולם אין מדובר בסעד המבוקש במלואו והדבר חוזר לשוני לעומת הבקשה המקורית שהוגשה על ידי העותרים.

4.מטעם זה, אין מקום לחיוב המשיבים בהוצאות העותרים בנסיבות המקרה. עם זאת, בשל אי הבהירות בתשובות שקיבלו העותרים ובכלל זה הסדרת ההיתרים של החוקר הראשי הקודם בעותרים 2 ו-3, לא מצאתי מקום לחיוב העותרים בהוצאות בגין עצם הגשת הבקשה לחיוב בהוצאות. המשמעות היא אפוא שההליך מסתיים תוך שכל צד נושא בהוצאותיו, והבקשות בעניין ההוצאות – נדחות.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ב' אב תשע"ג, 09 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: