חוכימה ואח' נ' חבר ואח'

החלטה

1. ביום 18.3.13 הגיש הקובל, מר רחמים חוכימה, את הקובלנה הפלילית דנן כנגד שני הנאשמים, ובד בבד עמה הגיש בקשה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים (להלן: הבקשה).

כקובלת נוספת נרשמה אמו הישישה של הקובל, גב' יונה חוכימה, שגילה למעלה מ- 90 (להלן: האם).

לדיון הראשון בבקשה, ביום 13.5.13, לא זומן כדין הנאשם 1. באותו מעמד העלה ב"כ הנאשם 2 טענת סף: כי משמונו לאם אפוטרופסים לגוף ולרכוש, אין היא יכולה להגיש את הקובלנה הפלילית, ואת הבקשה, אלא באמצעות אפוטרופוס.

בדיון השני בבקשה, ביום 14.7.13, העלה אף הנאשם 1 טענה דומה.

מנגד טוען הקובל כי האם רשאית להגיש את הקובלנה בזכות עצמה, ואינה זקוקה לשם כך להיתר מהאפוטרופוס או להגשת הקובלנה באמצעותו.

בהחלטה שנתתי בתום הדיון הראשון כתבתי כי עניין מעמדה של האם כקובלת צריך להידון במסגרת תיק הקובלנה העיקרי, שלא יישמע לפני. כתבתי כי לצורך הבקשה, שהיא אשר עומדת לדיון לפני, די בהגשתה על ידי הקובל, ואין צורך להכריע, בשלב זה, בעניין מעמדה של האם כקובלת (על פי החומר הרב שצורף לקובלנה ולבקשה, ברור כי היוזמה להגשתן היא של הקובל).

בהתאם לכך, תהיה ההתייחסות בהחלטה זו אל הקובל, כמגיש הבקשה.

2.הקובלנה הוגשה על רקע של סכסוך משפחתי ממושך בין הקובל לבין חלק מבני משפחתו, שנסב בעיקר על הזכויות בדירתה של האם, ואשר בגינו מתנהלים הליכים משפטיים שונים בין הצדדים, במשך כשבע השנים האחרונות.

הקובלנה הוגשה כנגד הנאשם 1, עו"ד איתי חבר, שייצג חלק מבני משפחת הקובל שעמם הוא מסוכסך, וכנגד הנאשם 2, מר עודד זאב, שהוא גיסו של הקובל וחתנה של האם.

בקובלנה מייחס הקובל לנאשמים עבירות של תקיפה, איומים, הסגת גבול, אחיזה בכוח במקרקעין, מסירת ידיעות כוזבות, פגיעה בפרטיות ופרסום לשון הרע.

עבירות אלה מיוחסות לנאשמים בגין אירועים משנת 2006, היינו - לפני קרוב לשבע שנים.

מדובר באירועים שקשורים בחתימתה של האם על מסמכים, בהגשת תלונות הדדיות במשטרה על ידי הצדדים המסוכסכים, ובהליכים המשפטיים השונים שמתנהלים ביניהם.

מהחומר הרב שצורף לקובלנה עולה כי פרטי האירועים הללו שנויים במחלוקת בין הצדדים, כפי שעולה מהמסמכים שצורפו לקובלנה, שבהם ניתן לראות גם חלק מטענותיהם של הנאשמים כנגד הקובל.

3.לגבי הבקשה עומדת שאלה מקדמית: האם על פי הדין כיום ניתן לבקש מעצר עד תום ההליכים על בסיס קובלנה פלילית פרטית.

אם התשובה על כך היא בחיוב, עומדת השאלה: האם בנסיבות של המקרה דנן יש הצדקה לבקשה.

4.לאחר ששמעתי את טיעוניהם של הצדדים, הודעתי להם את החלטתי לדחות את הבקשה.

מהטעמים שציינתי בהחלטה שנתתי בתום הדיון במעמד כל הצדדים, ביום 14.7.13, לא היה ניתן לכתוב את הנימוקים להחלטה מייד עם תום הדיון, והם מפורטים בהחלטה זו.

5.סמוך לאחר הגשת הבקשה דחיתי אותה, בהחלטתי מיום 20.3.13, מטעם-סף משפטי: כי לאחר חקיקת חוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים], התשנ"ו - 1996 (להלן: חוק המעצרים), אין עוד דין קובלנה פלילית פרטית - לעניין מעצר עד תום ההליכים - כדין כתב אישום, בהתאם לסעיף 70 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי); ועל כן אין ניתן לבקש מעצר עד תום ההליכים, שמוסדר כיום בחוק המעצרים, על בסיס קובלנה פרטית. דחיתי אף בקשה של הקובל לעיין מחדש בהחלטה זו.

ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערר שהגיש הקובל על החלטותי אלה, מהטעם הדיוני שלא התקיים דיון במעמד הצדדים. ביהמ"ש המחוזי הורה לקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים, תוך שהוא מציין כי "אין בקבלת הערר משום הבעת דעה לגופו של עניין, האם בהליך של קובלנה פלילית פרטית ניתן להורות על מעצר" (ע"ח 13-04-30039).