חוזאמא נ' מגלניק ואח'

פסק – דין

1.עניינה של תובענה זו, אשר הוגשה בסדר דין מהיר ביום 5/11/08, פיצוי בשל נזק שנגרם לרכבה של התובעת בתאונת דרכים שאירעה ביום 13/7/08 בסמוך לאצטדיון "טדי" בירושלים (להלן – התאונה)

מדובר בתובענה אשר עשרות כמוה מוגשות מדי יום בבתי משפט ברחבי המדינה ומסתיימות תוך זמן קצר, ואשר הדיון בה התמשך מהסיבות שיפורטו להלן.

2.על פי כתב התביעה, נסעה התובעת ברמזור ירוק כאשר לפתע רכב הנתבעים, נהוג בידי הנתבע 1 (להלן – הנתבע), הגיח מהכיוון הנגדי, פנה שמאלה בצומת ברמזור אדום ופגע בצדו השמאלי-קדמי של רכב התובעת.

3.התובעת דורשת סכום של 35,000 ₪ המורכב מנזק ישיר בסך 30,286 ₪ על פי חוות דעת השמאי, שכר טרחת השמאי בסך 1,500 ₪, הפרשי הצמדה וריבית ליום הגשת התביעה בסך 1,214 ₪ וכן אובדן ימי עבודה והוצאות נסיעה בסך 2,000 ₪.

4.לטענת הנתבעים בכתב ההגנה, עת פנה רכבם שמאלה בצומת, בהתאם לרמזור ירוק שדלק בכיוון נסיעתם, הגיח לפתע רכב התובעת לצומת תוך שהיא חוצה את הצומת באור אדום, התנגש בחוזקה בחלקו הקדמי-ימני של רכב הנתבעים, סובבו פעמיים, וגרם להשבתתו.

5.השאלה היא אם כן, לגבי האחריות לתאונה, מי הוא זה שנסע באור אדום – האם רכב התובעת או רכב הנתבעים.

6.על אף שהיו עדים לתאונה ואף נפתח תיק במשטרה, לא השכילו הצדדים לזמנם למועד הראשון שנקבע ליום 14/5/09 – ולכן התקיים דיון סרק במועד האמור, והצדדים התבקשו להודיע לבית המשפט האם לאחר עיון בתיק המשטרה יעלה בידם לסיים את התיק מחוץ לכתלי בית המשפט.

7.לאחר אורכות שניתנו על ידי בית המשפט, הודיעו הצדדים בספטמבר 2009 כי כל צד דבק בגירסתו לאירוע ויש להמשיך בהליכים.

8.בדיון שהתקיים ביום 11/2/10 העידה התובעת וכן עד מטעמה, מר מיכאל בביצקי (להלן – מיכאל).

הואיל ועד מטעם הנתבעים, מורה לנהיגה מר רוני ברזילי, שהיה ברכב הנתבעים בעת התאונה (להלן – המורה לנהיגה) לא התייצב לדיון האמור, נקבע דיון נוסף ליום 11/5/10. במהלך הדיון האמור העיד הנתבע, אך הואיל והמורה לנהיגה שוב לא התייצב, לא היה מנוס מקביעת מועד נוסף, שלישי במספר, ואף הוצא צו הבאה כנגדו.

בדיון שנקבע ליום 16/6/10 נשמעה, סוף סוף, עדותו של המורה לנהיגה, ובכך תמו העדויות מטעם הצדדים.

9.מעדותה של התובעת עולה, כי היא המשיכה בנסיעה רצופה באור ירוק וכשהייתה בתוך הצומת הבחינה בזוית עינה בצד שמאל שמגיע רכב אך, לטענתה, לא הספיקה לעשות כלום והרכב פגע בה. רכבה סטה 90 מעלות ימינה מהפגיעה החזקה (פרוטוקול מיום 11/2/10 עמ' 2 שורות 14-17).

התובעת הדגישה כי הרגישה שרכב הנתבעים מגיע במהירות רבה וכי הבחינה בו כשכבר היתה בתוך הצומת (שם, עמ' 3 שורות 18-20).

10.מיכאל, העד מטעם התובעת, העיד כי בהיותו חלק מכוח אבטחה של תחנת איסוף חיילים באצטדיון "טדי" ראה שרכב הנתבעים נכנס לצומת ברמזור אדום ושבכיוון נסיעת התובעת היה רמזור ירוק (פרוטוקול מיום 11/2/10 עמ' 4 שורות 5-15).

מדובר בעד נאוטרלי, אשר העיד כי לא הכיר את התובעת והיה עד להתנגשות (שם, עמ' 5 שורות 11-15).

11.הנתבע הודה בעדותו כי לא נהג ברכב כחמש שנים לפני התאונה והתאונה אירעה כאשר היה במהלך שיעור רענון ראשון אצל המורה לנהיגה (פרוטוקול מיום 11/5/10 עמ' 1 שורות 20-28 ועמ' 2 שורה 1).

הנתבע אמנם אמר שנסע באור ירוק בבטחון מלא, אך לא זכר אם הרמזור שהסתכל עליו היה הרמזור העליון (שם, שורות 12-15).

12.המורה לנהיגה העיד כי ישב ליד הנתבע בעת התאונה. לטענתו, הם עמדו ברמזור אדום בעצירה מלאה, וכאשר האור התחלף לירוק – התחילו לפנות שמאלה, ולקראת סוף הפניה ראו רכב מגיע במהירות עצומה לכיון שלהם, קיבלו מכה בחלק הקדמי-ימני של הרכב וכתוצאה מכך הרכב הסתובב פעמיים.

עוד נטען, כי התובעת נסעה ישר ואחרי המכה היא סטתה ימינה, עלתה על אי התנועה ונעצרה (פרוטקול מיום 10/6/10 שורות 14-19).