חוות דעת רפואית שלא כדין

1. המשיב נפגע, לטענתו, בתאונת דרכים ביום 27.12.98, ותבע פיצויים מן המבקשת בבית
המשפט המחוזי בבאר שבע. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונת הדרכים כתאונת עבודה. ביום
3.9.02 דחה בית המשפט המחוזי בקשה של המשיב למינוי מומחים רפואיים, וקבע בהסתמכו
על סעיף 6ב פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 )להלן - חוק הפיצויים(, כי
קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי תחייב בהליכים שבפניו. לתצהירי העדות
הראשית שהגיש המשיב צורפה חוות דעת של הגב' אילה שיפמן, שעניינה צרכיו השיקומיים של
המשיב )להלן - חוות הדעת(. הבקשת ביקשה מבית המשפט המחוזי להוציא את חוות הדעת מתיק
בית המשפט על יסוד הטענה שאת הצדדים השיקומיים יש להוכיח על ידי מינוי מומחה מטעם
בית המשפט. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה ביום 3.12.02. על כך מוגשת הבקשה לרשות
ערעור שלפני.החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות
שניתנה.

2. כאמור, טענת המבקשת היא שחוות הדעת הינה, למעשה, חוות דעת בדבר דרכי וצרכי
שיקום רפואי של הנפגע, שרק מומחה רפואי, שמונה על ידי בית המשפט, יכול להגישה
בתביעות המתנהלות לפי חוק הפיצויים. המשיב טוען, כי בקשתו למינוי מומחים, אותה דחה
בית המשפט המחוזי ביום 9.02, כללה גם בקשה למינוי מומחה בתחום השיקום. לטענתו,