חודס נ' עובדיה ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 7.12.12 בית העלמין בפתח תקווה.

2. לטענת התובע, נסע ברכבו בבית העלמין סגולה בפתח תקווה, כאשר רכב הנתבעים החל לנסוע לאחור בחוסר זהירות ופגע ברכב התובע.

3. לטענת הנתבע 1, בעת האירוע היה במהלך תמרון חניה בנסיעה אחורנית בשביל הגישה בבית הקברות. הנתבע 1 טען כי מדובר בכביש צר שאינו יכול להכיל שתי מכוניות הנוסעות במקביל זו לזו. הנתבע 1 טען כי כאשר היה לקראת סיום תמרון החניה כשלפתע הגיח רכב התובע מאחור ופגע ברכב הנתבע 1 כשהוא מנסה לעבור בכביש מבלי להמתין שרכב הנתבעים יסיים לבצע את החניה.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובע והנתבע 1, הם הנהגים המעורבים בתאונה.

דיון:

5. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה נסע בכביש הגישה שהוא כביש צר אך שתי מכוניות יכולות לעבור בו במקביל. הנתבע 1 עמד עם מכוניתו רחוק מן השוליים והתובע נסע במקביל אליו, כאשר לפתע החל הנתבע 1 לנסוע לאחור ופגע ברכבו. התובע טען כי כאשר התקרב לאזור הבחין כי הנתבע 1 עומד במקום אך לא ציפה כי הנתבע 1 יסע לאחור כנראה על מנת ליישר את רכבו לצורך חניה ופגע ברכבו.

בנו של התובע העיד וטען כי רכב הנתבע 1 חנה ליד השוליים בכביש הגישה הצר. הבן העיד כי הנתבע 1 הבחין כי חנה רחוק וביקש להתקרב לשוליים. אך בטעות סובב את ההגה לכיוון השני בדיוק בשעה שרכב התובע עבר במקום ועל כן פגע בו.

6. הנתבע 1 גם הוא חזר על גרסתו וציין כי חנה בכביש הגישה אך ראה כי חנה רחוק מהשוליים. הנתבע 1 ביקש להתקרב ועל כן נסע עם רכבו לאחור אך התובע לא המתין עד שישלים את החניה, עבר במקביל אליו, כאשר המקום צר ומעבר שני רכבים אינו מתאפשר ועל כן פגע התובע ברכבו.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, מעיקרי הטעמים הבאים:

במקרה דנן, התרשמתי מעדותו של הנתבע והיא מהימנה עליי. בנוסף, עדותו נתמכת בעדות בנו של התובע עצמו, אשר העיד כי הנתבע היה במהלך סיום תמרון חניה לאחור בעת שפגע ברכב התובע.

כידוע נטל הראיה מוטל התובע. ובמקרה דנן, משלא עמד התובע בנטל זה יש לכאורה לדחות את התביעה. ברם, גם אם נאמץ את גרסת הנתבע לתאונה, הרי שיש להטיל אחריות על הנתבע.

8. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבע נסע לאחור לצורך השלמת החניה, היה על הנתבע להסתכל במראות, לשים לב ולבצע הנסיעה לאחור בצורה זהירה או להימנע מעשותה כליל עד אשר שביל הגישה יהיה פנוי. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

9. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. התובע, כך גם על פי עדות בנו, הבחין בנתבע מבצע חניה בשולי כביש הגישה והיה עליו לעצור, לנהוג בזהירות וליתן לנתבע להשלים את החניה. בפרט, כאשר גם לטענת התובע ובנו מדובר בכביש גישה הצר למעבר שני רכבים.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 50% לקרות הנזק.

סוף דבר:

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 2,620 ₪ (המהווים 50%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 27.1.13 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ג, 09 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: