חובת אב במזונות ילדו הנכה למרות קצבת הנכות שמשלם בעבורו הביטוח הלאומי

הוגש לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה מיום י"ג באלול התש"ף (2.9.20) שקבעה כדלהלן:

אחר שמיעת הצדדים ופירוט כלל הוצאות האם מבהיר בית הדין כדלהלן:

א.       הוצאות הבית שפורטו בדיון הן כ־750 ש"ח, מהן יש לחייב את האב בהוצאות שני הילדים בסך 300 ש"ח.

ב.       הצדדים יישאו יחד בחלקים שווים בתשלום ה'משכנתא' המשותפת בסך 1,000 ש"ח לכל אחד. בנוסף יש לחייב את האב בסך 40% מחלק האם במשכנתא בגין מדור הילדים באופן שהאב ישלם 1,400 ש"ח.

ג.       קצבת הנכות המתקבלת עבור הבן תשמש לכל צרכיו. בגין הוצאות הבן השני האב ישלם 1,200 ש"ח.

ד.       בהתאם לכל האמור בית הדין מחייב את האב בסך 2,900 ש"ח בלבד בגין מזונות הילדים והמדור.

ה.       בכל הוצאה רפואית חריגה, כמו בהוצאות חוג אחד בלבד לבן הבריא הצדדים, יישאו בחלקים שווים.

ו.        תוקף החיוב הוא מיום ט' בתמוז התש"ף (1.7.20) ופסק הדין גובר על כל החלטה אחרת.

טענות המערערת כפי שעלו בדיון על ידי בא כוח המערערת הן:

הכספים שמשולם הביטוח הלאומי כקצבת נכות עבור הבן [אלמוני] אינם תחליף למזונות ואין הם פוטרים את האב מתשלום מזונות הבן. בא כוח המערערת ציטט מתוך פסק הדין של בית הדין הגדול שאישר בעבר קביעה זו.

לדבריו, הכסף שמשלם הביטוח הלאומי הוא קצת יותר מ־1,200 ש"ח לחודש. האב אינו משלם כלל עבור החזקת הבן [אלמוני], מלבד השתתפותו במדור ובמחצית הוצאות הבריכה והרכיבה. האב עובד מדינה ומשתכר נטו כ־13,000 ש"ח ויכול לשלם מזונות ראויים לילדיו.

המערערת הוסיפה וטענה שהיות שהכנסותיה אינן מספיקות לפרנס את הילדים, היא נאלצת לעבוד שעות נוספות וקשה לה מאוד להשיג שמרטפית שתתמודד עם הבן. בנוסף טענה שבשעות הצהרים היא צריכה לדאוג ל'סידור' בעבור הבן, היות שהוא אינו יכול להסתדר בצהרון רגיל.

טענות המשיבים הן:

 ילד זה אינו צורך הוצאות מיוחדות. דמי הביטוח הלאומי מספיקים לכסות את הוצאותיו. ככל שהוא נזקק לבריכה, ולרכיבה טיפולית על סוסים המשיב משלם מחצית הוצאותיו.

לדבריהם לאחר התשלומים שהאב מוציא למזונות ולשכירות דירה לעצמו הוא נשאר כמעט ללא הכנסה פנויה. עוד הוסיפו שהמערערת משתכרת כ־6200 ש"ח לחודש – נטו וכי הבנים נמצאים פעמיים בשבוע אצל האב וכן בכל שבת שנייה.

עתה ניגש להכרעה:

הכרעה

ככלל בית הדין הגדול ממעט מלהתערב בפסיקת מזונות של בתי הדין האזוריים. וזאת משום שבית הדין האזורי בודק היטב את הצרכים ואת ההכנסות של הצדדים.