חוב משכנתה וביטוחה, חובת האב במדור ילדיו ודין ריבית שבהסכם

א.   רקע והליכים קודמים

לפני בית הדין מונח ערעורו של האיש על החלטות בית הדין האזורי מיום כ"ז בטבת תשע"ח (14.1.18) ומיום ח' באייר תשע"ח (23.4.18). ערעור זה הוגש במקורו על החלטת בית הדין האזורי מיום כ"ז בטבת תשע"ח (14.1.18) – החלטה שתוקנה בסופו של דבר במקצת בהחלטה מיום ח' באייר תשע"ח (23.4.18) לאחר שהמערער האיר את עיני בית הדין האזורי על פסק דינו של מותב זה.

ערעור זה הוא אחד מהערעורים ומההליכים המשפטיים הרבים שמנהלים הצדדים, גם אחרי גירושיהם. נקדים תחילה את הרקע לסכסוך:

הצדדים התגרשו ביום ב' בטבת תשס"ט (29.12.08). בהסכם הגירושין נקבעה התנהלות הצדדים לגבי אופן פירוק השיתוף בדירתם המשותפת.

בהסכם זה נקבע בין השאר הפרטים דלהלן:

א. הילדים יישארו במשמורת האם.

ב. האישה תמשיך לגור בדירת הצדדים למשך שנתיים בתמורה לחיובו של האב במדור הילדים לשנתיים אלו.

ג. בתמורה לחיובו של האב במדור הילדים עד שיבגרו תקבל האישה 10% מחלקו של הבעל בדירה בתוספת תשלום 500 ש"ח מדי חודש בחודשו.

ג. האב יישא בתשלום המשכנתא בתקופת הביניים, ובאיזה אופן יוחזרו התשלומים לאחר זמן.

מכיוון שהדירה לא נמכרה בזמן שנקבע בהסכם – עד יום כ"ה בטבת תשע"א (1.1.11), והאישה המשיכה להתגורר בדירה, קבע בית הדין שהאישה תשלם דמי שימוש לאיש בגין השימוש בחלקו. לאחר זמן ולאחר גלגולים רבים קנה האיש את חלקה של האישה בדירה. כמו כן נקבע שהצדדים יגישו את עמדותיהם לגבי אופן איזון המשאבים. בשלב מסוים נתן בית הדין החלטתו בעניין איזון החובות בהסתמך על עמדתו של האיש (כשבית הדין לא היה מודע לעובדה שגם עמדת האישה הוגשה לתיק), לאחר טענות ומענות רבות כולל ערעור שהוגש לפנינו וערעור על החלטתנו לפני בג"ץ נקבע שייערך איזון מחודש של החובות בין הצדדים.

ביום כ"ז באב תשע"ג (3.8.13) עברו הילדים להתגורר עם האיש – האב, והאישה – האם לא סיפקה יותר את מדורם. לפיכך קבענו בפסק דיננו מיום כ"ג בכסלו תשע"ח (11.12.17) שעל האם להחזיר לאב סך 10% שקיבלה ביתר מחלקו בדירה. בהמשך לקביעה זו ומכיוון שעל האישה היה להחזיר לאב את דמי המדור המהוונים שקיבלה קבענו גם את אופן תשלום המדור בתקופה שלגביה לא היה תשלום מדור (מכ"ה בטבת תשע"א – 1.1.11 ועד כ"ז באב תשע"ג – 3.8.13), לאחר שינוי הסכם הגירושין.

מכיוון שהצדדים נחלקו לגבי גובה החיובים המגיעים מהאחד למשנהו מינה בית הדין מומחה שיבחון את טענותיהם ויורה על אופן השלמת פירוק השיתוף. המומחה הגיש את חוות דעתו ביום ד' במרחשוון תשע"ח (24.10.17) עוד לפני שניתן פסק דיננו הנזכר. החלטת בית הדין האזורי מיום כ"ז בטבת תשע"ח (14.1.18) אימצה את חוות דעתו של המומחה, ונתנה הוראות מעשיות לביצועו.

בעת מתן החלטתו לא היה בית הדין האזורי מודע לפסק דיננו, משכך ניתנו בהחלטה זו הוראות הסותרות את פסק דיננו, לאחר שפסק דיננו הוצג לבית הדין האזורי, הוציא בית הדין את החלטתו מיום ח' באייר תשע"ח (23.4.18) – החלטה המעדכנת את החלטתו הקודמת ומטמיעה בה את השינויים הנצרכים בהתאם להוראות פסק דיננו.

ב.   הערעור שלפנינו

ערעור זה הוגש כאמור על החלטות בית הדין האזורי מיום כ"ז בטבת תשע"ח (14.1.18) ומיום ח' באייר תשע"ח (23.4.18) ועל כל הקביעות שקבע בית הדין בפסק דינו כדלהלן המחייבות את האיש – האב. עם זאת נציין כאן רק את הטענות שהועלו בדיון.

בית הדין כתב:

[...] האישה שילמה לבדה את החזרי המשכנתא בחודשים אפריל 2011 עד מאי 2012 וכן מרץ עד אוקטובר 2013 ועל האיש לשלם לה מחצית מתשלום זה [...]

האיש צריך לשלם לאישה החזר עבור חלקו בדמי הביטוח עבור המשכנתה ששילמה לבדה בתקופה שמינואר 2009 ועד אמצע נובמבר 2013, דהיינו סך של כ־3,750 ש"ח [...]