חדר(המנוח) ואח' נ' אל עביד ואח'

החלטה

1.התובעים, עיזבון המנוח יוסף ח'דר ג'בריל ז"ל ויורשיו, הגישו תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, לקבלת פיצויים בעקבות מותו של המנוח בתאונת דרכים שאירעה ביום 27/05/10.

2.התביעה הוגשה כנגד נתבע מס' 1, נהג הרכב, וכנגד קרנית, בטענה כי לא היה כיסוי ביטוחי לאירוע.

3.בכתב התביעה נטען, כי הסמכות המקומית לדון בתובענה, נתונה לבית משפט זה, מבלי שפורטו הנסיבות המקנות לבית המשפט סמכות זו.

4.הנתבע מס' 1 הגיש בקשה להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בהעדר סמכות מקומית לבית משפט זה לדון בתובענה. לפי טענתו, לפי כל אחת מן החלופות הקבועות בתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), אין סמכות לבית משפט זה, שכן מקום מגוריו של הנתבע מס' 1 הינו בכסייפה, באותו אזור גם התרחשה התאונה.

5.התובעים מתנגדים לבקשה, מן הנימוק שהטענה לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, (הנתבע הגיש קודם לכן בקשה להארכת המועד להגשת כתב הגנה ולא ציין דבר באשר לסמכות).

טענה זו יש לדחות ולו משום שהבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה הוגשה בהסכמה, תוך שצוין בה כי היא מוגשת מבלי לפגוע בכל טענה של המבקש, לרבות טענות מקדמיות.

6.עוד טוענים התובעים, כי ירד קרנה של טענת חוסר הסמכות המקומית בפסיקה, וכי על המבקש להעביר את ההליך לבית משפט אחר בשל שיקולי סמכות מקומית, להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת העברת ההליך.

בעניין זה נתפס ב"כ התובעים לכלל טעות, בהפנותו להחלטות שניתנו בבית המשפט העליון בבקשות להעברת הדיון, על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984, (כמו ההחלטה בבש"א 1844/07, עונה נ. מורדוך), בעוד שמערכת השיקולים בסוגיה הנ"ל הינה שונה בתכלית מהנדון בפני.

7.נימוק נוסף מעלים התובעים כנגד קבלת הבקשה, והוא כי הנתבעת מס' 2, קרנית, מעמדה כזרועה הארוכה של מדינת ישראל, יש לה סניפים בכל רחבי המדינה, וניתן לתובעה בכל מקום בארץ. בעניין זה, מבקשים התובעים לסמוך על ההחלטה שניתנה בבש"א (מחוזי חיפה) 3120/06, קרנית נ. ענקי, שם נדחתה בקשתה של קרנית (בהיותה נתבעת יחידה) להעברת ההליך לבית משפט המחוזי בת"א, מן הנימוק שניתן לתובעה בכל מקום בארץ, בשל מעמדה המיוחד, תכליתו הסוציאלית של החוק והעובדה שהיא מעסיקה עורכי דין שמשרדיהם מצויים, לאו דווקא בתל-אביב.

8. קרנית הותירה בתחילה את ההכרעה בסוגיה לשיקול דעת בית המשפט, אולם לאחר

שניתנה החלטתי מיום 30/06/11, הוגשה תגובה מפורטת גם מטעם קרנית.

אציין, כי כבר באותה החלטה נאמר, כי השאלה העיקרית העומדת לדיון, תהא השאלה האם קמה לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתביעה נגד נתבע מס' 1, מחמת צירופה של קרנית ובהסתמך על תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

בתגובתה של קרנית היא מפרטת, כי התאונה ארעה ליד באר שבע, הנתבע מס' 1 הוא תושב כסייפה, המנוח טופל בבית החולים בבאר שבע, התובעים כולם הינם פלשתינאים המתגוררים באזור דרום הר חברון ולמעשה אין לתובענה כל קשר למחוז הצפון, פרט למען משרדו של ב"כ התובעים. קרנית מבקשת לדחות את טיעוני התובעים, הן מן ההיבט הדיוני, והן מן ההיבט המהותי.

דיון ומסקנות

9.אין ספק, כי לו הוגשה התביעה כנגד נתבע מס' 1 בלבד, לא הייתה קמה סמכות לבית משפט זה לדון בתובענה, שכן לא מתקיימת אף לא אחת מן החלופות הקבועות בתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי.

10.סמכות מקומית לדון בתובענה יכולה, עם זאת, לקום מכוח תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי:

"היו נתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים".  

11.בהסתמך על הוראה זו, ככל שקיימת סמכות לברר את התביעה כנגד קרנית בבית משפט זה, הרי אין להיעתר לבקשה להעברת ההליך לבית משפט אחר, אף שאין ספק כי "ביתה הטבעי", כהגדרתו של כב' השופט כרמל בת"א (מחוזי יר') 9247/07 מתן חיים פרפרה נ' ארתור גולדו ז"ל, אליו אתייחס בהמשך, צריך היה להיות בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

12.מן הפן הדיוני, צודקים הנתבעים, כי בכתב התביעה הסתפקו התובעים בטענה בעלמא, לפיה בית משפט זה מוסמך לדון בתובענה מבחינה עניינית ומקומית, מבלי לפרט מה הן העובדות המראות שבית המשפט אכן מוסמך לדון בה, בניגוד לנדרש בתקנה 9(6) לתקנות סדר הדין האזרחי.