חדיד נ' מדינת ישראל

החלטה

המבקש עותר להארכת מועד להישפט בגין עבירת תנועה מיום 28.1.09. למרות נימוקיו הנאים של הסנגור, לא מצאתי במקרה דנן אפשרות לקבלת הבקשה, והיא נדחית.

ראשית, אין מחלוקת כי הקנס שבצד העבירה שולם זה מכבר. כפי שקובע סעיף 229(ח') לחסד"פ "שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו...".

המבקש טוען כי לא הוא ששילם את הקנס, אלא אביו, אולם אין בטענה זו כדי לסייע לו. כפי שנקבע בפרשת כוכבי:

"הדעת וההיגיון מחייבים שהיא יכולה לדעת על הדו"חות שנתקבלו בבית הוריה ושולמו על ידי אחיה. לפיכך אין היא יכולה להישמע בטענה שלא יכלה לדעת על הדו"חות ועל העבירות שביצע אחיה ועל תשלום הקנסות על ידי אחיה". ע"פ (י-ם) 40584/07 ציפורה כוכבי נ' מדינת ישראל.

באותה פרשה ובאותו הקשר קבע בית המשפט העליון, ברע"פ 2096/07, כי אפילו אם לא התגוררה המבקשת עם בני משפחתה שקיבלו את הדוח ושילמו אותו אין הדבר מסייע לה, שכן חובתה הייתה לדאוג שכתובתה המעודכנת תהיה בידי גורמי התעבורה.

במקרה דנן מצהיר אביו של המבקש כי שילם את הדוח מאחר ו"זיהה את הרכב כרכב המשפחתי". האב אינו מסביר כיצד ידע מי הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי, ואינו מספר כי "הסתיר" את קבלת הדוח ותשלומו מבני המשפחה האחרים, ובמיוחד מהמבקש אשר הרכב והעבירה נרשמו על שמו.

דומה כי די בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה. אולם מעבר לכך, מתברר כי המבקש יודע על הדוח, תשלומו ורישום הניקוד לחובתו מאז חודש מרץ 2013, אולם בקשתו בפניי הוגשה באיחור ניכר, בחודש פברואר 2014.

צודק הסנגור ופרשנות מושג השיהוי משתנה ממקרה למקרה, אולם דומה כי כאשר מלכתחילה נקבעה בחוק תקופה של שלושה חודשים להגשת בקשה להישפט, הרי בקשה להארכת מועד יש להגיש מיד לאחר שנודע לאדם על הצורך בהגשתה. לפיכך שיהוי של 11 חודשים, הינו שיהוי משמעותי, וכבר נדחו בקשות רק מסיבה זו. ראו לדוגמא רע"פ 511/10 ג'אודאת אבולמוהנד נ' מדינת ישראל בו אישר בית המשפט העליון את החלטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה בעפ"ת 453-10-09:

"ההסבר של המערערים לאיחור בהגשת בקשתם להישפט למשטרה, היה עשוי להוות נימוק סביר וראוי, לו היו פונים מייד לבית המשפט בבקשה להארכת המועד. המערערים שקטו על שמריהם, חדלו מלפעול במשך מספר חודשים עד שפנו לבית המשפט. ההיגיון הסביר והנוהל התקין מחייב מי שמבקש סעד מבית המשפט בעניין שלגביו לא נקבע מועד בדין, לפנות מיד או לפנות תוך זמן סביר וכי הגשת הבקשה כעבור מספר חודשים אינה נכנסת למתחם פרק הזמן הסביר.על כן ומשום שהמערערים נקטו בשב ואל תעשה במשך כששה חודשים ורק אז פנו לבית המשפט, לא ניתן לומר כי נפלה שגגה בהחלטת בימ"ש קמא שדחה את בקשתם להארכת מועד להישפט. בהחלטתו הוא פעל כדין."

אינני מתעלם מכך כי המבקש מראה לכאורה הגנה כנגד העבירה המיוחסת לו וקיימת נטילת אחריות של אביו. אולם גם בעניין זה כבר קבע בית המשפט העליון כי לא תמיד יכול הדבר להצדיק הארכת מועד. כך, ברע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מדינת ישראל נדחתה בקשה שהוגשה באיחור תוך שקיימת הצהרה של אדם אחר שנהג ברכב במועד הרלוונטי, ובית המשפט העליון קובע כי:

"בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה."

זאת ועוד, אין להתעלם מכך שהבקשה דנן מוגשת לאחר שנפסל רשיונו של המבקש בידי משרד הרישוי עקב ריבוי עבירות על שמו. בהקשר זה כבר נקבע לא אחת כי יש להתייחס לבקשות הבאות לאחר פסילת משרד הרישוי בזהירות, שכן לעתים קרובות אין הבקשה באה לעולם אלא כדי להעביר את רוע הגזירה. ראו לדוגמא ע"פ (ב"ש) 5242/08 באסם אבו קטן נ' מדינת ישראל.

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ט"ו אדר ב תשע"ד, 17 מרץ 2014.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: