חגי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה להכיר באירוע מיום 28.10.11 כ"פגיעה בעבודה".

2.התובע הינו יליד 1960.

3.התובע עובד כסגן מנהל עבודה בחברת החשמל בתחנת הכוח רוטנברג ליד אשקלון.

4.ביום שישי 28.10.11 בעת שביצע עבודת תיקון נדרש לרכון על ברכיו במשך כחצי שעה על גבי רשת מתכת. אופן הרכינה כפי שתיאר זאת התובע בהודעתו לחוקר המוסד, בתצהירו ובעדותו בפנינו, היה שעם ברך ימין התכופף ואותה הניח על גבי סכבת המתכת ורגל שמאל הייתה מכופפת בערך כ-90 מעלות.

5.שמענו את עדותו של התובע והשתכנענו כי פעולת הרכינה של רגל ימין היוותה אירוע בעבודה וזאת מאחר ועבודתו הרגילה של התובע אינה כוללת ברגיל פעולות של רכינה על רגל ימין. דברים אלה, התחזקו גם לאחר ששמענו את עדותו של העובד מר שמשמון בסטיקר. מעדות זאת, ניתן ללמוד כי לכל היותר גם אם התובע עושה זאת הוא עושה זאת אולי עוד פעם או פעמיים בשבוע. פעולה זו, ככל שהיא נעשית עוד מספר פעמים בשבוע, אינה הופכת אותה לפעולה שגרתית. מדובר בפעולה הדורשת מאמץ ובשים לב לכך כי התובע הינו סגן מנהל עבודה, הרי שעבודתו היא בעיקרה פיקוח וניהול גם אם הם מתבצעים בשטח.

6.התובע המשיך לעבוד ביום 29.10.11 וביום 30.10.11.

7.ביום 31.10.11 כאשר התובע המשיך לסבול מכאבים עזים בברך ימין ולאחר שהברך אף התנפחה פנה לקבלת טיפול רפואי.

8.יצוין, כי נטען ע"י הנתבע כי קיים בתיק הרפואי של התובע רישום המעיד על תלונות בקשר לברך ימין מיום 2.9.11. סברנו כי אין ממש בכך לאחר שהתובע הגיש את ת/1 המהווה צילום ביקור מיום 2.9.11 בו התובע התלונן רק על כאבים בצריבה במתן שתן.על כן, ככל שקיים מסמך המלמד אחרת ביחס למועד זה, יש להתעלם ממנו.

9.מינינו את ד"ר נחמיה בלומברג כמומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר התבקש להשיב על השאלות הבאות:

א.ממה סובל התובע בברכו הימנית?

ב.האם קיים קשר סיבתי על דרך של גרימה או החמרה בין האירוע מיום 28.10.11 לבין הפגיעה בברכו הימנית של התובע?

10.תשובותיו של ד"ר בלומברג, כדלקמן:

א.קרע מנסקוס פנימי קרן אחורית שעבר הטריה ארטרוסקופית.

ב.מנגנון החבלה – קימה מכריעה עמוקה מתאים. בבדיקת האורטופד מספר ימים שלאחריה הופקו סימני פגיעה מנסקיאלית. אמנם בדיקת MRI לא הדגימה קרע, אולם רגישותה של בדיקה זו נמוכה משל ארטרוסקופיה שהינה בדיקת הבחירה. כלומר, יתכן קיום קרע שלא יראה בבדיקת ה- MRI. כמו כן אין תיעוד קודם בתיק הרפואי לכאבי ברך. משכך, ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי על דרך של גרימה בין הארוע לפגיעת ברך ימין.

הכרעה

11.על פי הפסיקה, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים. (ראה:דב"ע תשן/48-0 המוסד - עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321, דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374).

12.הלכה היא כי בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (דב"ע נו/244-0 המוסד - יצחק פרבר (26.2.97); עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו – המוסד לביטוח לאומי, (9.5.12); עב"ל (ארצי) 43408-02-11 ניר אהרונוף – המוסד לביטוח לאומי, (30.4.12); עב"ל (ארצי) 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון, (15.5.07); עב"ל (ארצי) 669/09 דוד אוחיון – המוסד לביטוח לאומי, (20.4.11); עב"ל (ארצי) 250/07 יהודה לוין – המוסד לביטוח לאומי, (17.4.08)).

13.בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (דב"ע (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד (2.11.99)).

14.לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.