חגי נ' גרינהויז-לנדוי ואח'

פסק דין

1.בפני בקשתו של המבקש ליתן לו רשות ערעור על החלטתו מיום 8.1.12 של כב' רשם ההוצל"פ נועם רף בתיק הוצל"פ 0 – 09 – 19749 – 01 שדחה את בקשתו של המבקש לפסוק לו שכר טרחה במסגרת תיק ההוצל"פ.

2.המשיב מסר תגובה וסבור כי המבקש זכאי לשכר בגין עמלו ואת גובה השכר יש לקבוע בהתאם להוראות הדין הרלוונטיות לפעולות נאמן לפשיטת רגל.

החייבים הגישו תגובה משותפת וסבורים כי יש לדחות את הבקשה ואין לפסוק למבקש שכר, לאחר שכבר נפסק שכר לכונס הנכסים שפעל והביא למימוש הנכס.

כן נטען כי המבקש היה נאמן רק לחייב הגר מנחם ולא לחייבת הגר ענת ולכן, בכל מקרה, אינו זכאי לשכר שיתייחס לשווי חלקה של החייבת בנכס.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות ובנספחיהם שצורפו החלטתי לדון בבקשה למתן רשות ערעור בערעור עצמו ולקבל את הערעור, כפי שיפורט להלן:

המבקש הינו הנאמן על נכסי החייב בפש"ר ואילו המשיב, עו"ד גרינהויז הוא כונס הנכסים מטעם נושה מובטח שמונה למימוש הנכס השייך לשני החייבים.

במסגרת תיק פשיטת הרגל אישר בית המשפט המחוזי את בקשת הנושה המובטח לפעול למימוש הנכס המשועבד במסגרת תיק ההוצל"פ ובפועל בוצעה המכירה על ידי כונס הנכסים.

5.המבקש טוען כי לאחר שמונה למנהל מיוחד פעל למימוש ובין היתר הזמין שמאות, ניהל מו"מ עם שוכר הנכס ואף הגיש בעניינו של החייב, פושט הרגל בקשות שונות.

6.בשלב זה המשיך כונס הנכסים בהליכי המימוש וחרף התנגדותו של המבקש אושר לו להמשיך בהליכים ובסופו של יום נמכר הנכס לשוכר עימו ניהל המבקש מו"מ מוקדם.

משנפסק שכרו של כונס הנכסים, עותר המבקש כי ייפסק שכרו בשיעור של 50% מהסכום שנפסק לכונס הנכסים בגין פעולותיו של המבקש לקידום הליכי המכר.

בבקשתו לא הבהיר המבקש מדוע הוא סבור שזכאי לקבל שכר דווקא בשיעור של 50% ולא שיעור או סכום אחר.

7.לעניין שכר טרחתו של המבקש נתנו על ידי בית המשפט המחוזי שתי החלטות:

בהחלטה מיום 10.8.10 נקבע כי מאחר והליך המכר מתבצע במסגרת ההוצל"פ הרי שיש לדון בבקשה לשכ"ט במסגרת ההוצל"פ ולא בבית המשפט.

בהחלטה שניה מיום 30.8.10 שנתנה לאחר שנתקבלה עמדת הכנ"ר (שתוכנה לא הובא לעיוני) הורה בית המשפט למבקש להגיש בקשה נפרדת לעניין שכרו ללשכת ההוצל"פ או לבית המשפט המחוזי "הכל לפי העניין ובהתאם לדין החל".

8.משתי ההחלטות האמורות ניתן להבין כי ביהמ"ש השאיר בידיו של המבקש את הבחירה לאיזו ערכאה להגיש את בקשתו לשכר טרחה, לבית המשפט או להוצל"פ והמבקש בחר להגיש הבקשה בפני רשם ההוצל"פ.

עוד קובעת החלטת בית המשפט כי בקביעת שכרו של המבקש יש לפסוק על פי הדין החל בקשר לשכרו של נאמן בפשיטת רגל ועקרונות התשלום בעניין זה.

9.בהחלטתו לא דחה הרשם הנכבד את הבקשה לשכ"ט הנאמן לגופא, אלא קבע כי מאחר והליכי המימוש הועברו ללשכת ההוצל"פ, חדל הנאמן מלשמש בעל תפקיד לצורך מימוש הנכס ולכן נדחתה בקשתו לפסוק לו שכר טרחה במסגרת תיק ההוצל"פ.

עוד קבע הרשם הנכבד כי הנאמן יהיה זכאי לשכר טרחה בגין עמלו במסגרת ההליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי: "... ושכר טרחה זה יקבע ע"י ביהמ"ש המחוזי" (סעיף ז' להחלטה).

10.דא עקא שבהחלטתו הנ"ל פעל הרשם בניגוד להוראה המפורשת של ביהמ"ש המחוזי שקבע כי אם יבקש הנאמן את שכרו בלשכת ההוצל"פ, אזי ידון רשם ההוצל"פ בבקשה. בית המשפט לא קבע כי הנאמן זכאי לשכר או אינו זכאי ומה גובה השכר והעביר עניין זה בשלמותו לבירור בלשכת ההוצל"פ.