חג'אזי נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על החלטות בית משפט לתעבורה בחיפה, אשר ניתנו ע"י השופט ש. יציב, בתיק תת"ע 8430-07-10 (להלן: "התיק הראשון") ובתיק המ"ש 1779-07-11 (להלן: "התיק השני") ולפיהן דחה בימ"ש לתעבורה את בקשות המערער.

הערעור מופנה כנגד ההחלטות דנן.

הדיון בשני הערעורים אוחד.

בתיק הראשון הובא המערער לדין בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת והעולה על המהירות המותרת במקום, במובן זה שביום 23.3.10 נהג ברח' חטיבת גולני 15 בחיפה ברכב, במהירות 84 קמ"ש כשהמהירות המותרת במקום היא 50 קמ"ש.

על פי העובדות הנ"ל, טענה המשיבה כי המערער עבר עבירה בניגוד לתקנה 54 א' לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

המערער זומן לדיון ליום 12.9.10 אך לא התייצב ולכן נידון בהעדרו לעונש קנס כספי בסך 800 ₪.

המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר ובית המשפט לתעבורה דחה אותה ביום 7.9.11, משמצא כי אין בידי המערער להראות קיומה של עילה המצדיקה קבלת הבקשה וביטול פסק הדין. המערער לא הסתפק בהחלטה הראשונה של בית המשפט לתעבורה ופנה שוב אליו ביום 5.10.11, בקשה שנייה זו נדחתה ביום 9.10.11.

על החלטות אלו מופנה הערעור בהקשר לתיק הראשון.

בתיק השני, הובא המערער לדין בגין כך שביום 31.1.10 בכביש 4 בחדרה, נהג המערער ברכב, תוך שהוא משתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית. בכך עבר עבירה לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 ונדרש לשלם קנס בסך 1,000 ₪.

המערער לא ביקש להישפט ולא שילם את הקנס במועדו.

המערער פנה ביום 3.1.11 באמצעות בא כוחו, עו"ד רג'א חטיב, בבקשה לביטול הדו"ח, שב ופנה במכתב נוסף מיום 16.3.11 והתשובה לפניותיו ניתנה ביום 14.6.11 על יד הגורמים המוסמכים ובה נאמר, כי לא ניתן לטפל בעניינו הואיל והמועד חלף.

המערער פנה בבקשה להארכת מועד להישפט ובקשתו נדחתה ביום 9.10.11 ע"י בית המשפט לתעבורה .

המערער שב וטען בפניי אותן טענות שהעלה בבקשותיו שהוגשו לבית המשפט לתעבורה ובין היתר טען, כי קיימת אפשרות שנהג אחר הזדהה בשמו ביחס לאחת העבירות ואף טען כי גם לשימוע אליו זומן בתחנת המשטרה, הוא לא התייצב אלא מאן דהוא אחר.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. לטענתו, פרטי המערער רשומים בדוחות והפרטים כוללים מספר רישיון וכתובת וכי אין כל יסוד עובדתי לטענותיו של המערער. המערער בעצם מעלה השערות כי הרי אין ביכולתו להצביע על מי התייצב במקומו. המערער ככל הנראה פנה בבקשותיו לבית המשפט לתעבורה, עקב שלילת רישיונו על פי שיטת הניקוד בפסילה מנהלית של רשות הרישוי. על כן ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הערעור.

לאחר שעיינתי בהחלטות בית משפט לתעבורה, בפסק הדין, בבקשות לביטול פסק הדין, בבקשה להארכת מועד להישפט, בהודעות הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את שני הערעורים.

כידוע, הן ביחס לבקשה לביטול פסק הדין בהעדר והן ביחס לבקשה להארכת מועד להישפט, על הנאשם להראות קיומה של עילה אחת משתי העילות: העילה הראשונה – מתן הסבר סביר להיעדרות או לאיחור בהגשת הבקשה להישפט, בהתאמה המתבקשת, והשנייה – להצביע על קיומו של חשש ממשי לעיוות דין – ראו לענין זה רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.12.09), רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.2.04), רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.10.03), רע"פ 5377/03 וגדי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.6.03), רע"פ 8333/09 חביבי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.10.09), רע"פ 511/10 ג'אודאד על אבו מוהנא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.1.10) וראו גם רע"פ 1260/09 שלבי עאטף סעיד נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.6.09)).

בחנתי את טענות המערער ולא מצאתי כי יש בידו כדי להצביע על קיומה של אחת מהעילות הנ"ל בערעוריו.

בנסיבות הנ"ל, אני מחליט לדחות את הערעורים ולא בלי היסוס אני נמנע מלחייבו בהוצאות.

המזכירות תשלח לצדדים עותק פסק דין זה בדואר רשום עם אישור מסירה.