חג'אג' נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1. ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים (אי כושר) מיום 15.8.13 (להלן ובהתאמה – החוק, הוועדה).

הוועדה התכנסה בעקבות פסק דין מיום 17.7.13 (בל 12942-02-13; להלן – פסק הדין).

2.פסק הדין ניתן על יסוד הסכמת הצדדים ובו נקבע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים בהרכב שונה, עם הוראות כדלקמן:

"הוועדה תשקול את כושרו של המערער להשתכר תוך התייחסות בין היתר להמלצת פקיד השיקום מיום 11.8.11 וכן ליתר הנתונים הרלבנטיים – עברו התעסוקתי והליקויים הרפואיים. הפרוטוקולים של הוועדה לעררים מיום 24.6.12, 25.11.12, ו – 8.1.13 לא יונחו בפני הוועדה הנוכחית. ...".

3.בהתאם לפסק הדין, ביום 15.8.13 הוועדה התכנסה בהרכב חדש. כעולה מפרוטוקול הוועדה, זו עיינה בדו"ח פקידת השיקום, בפרוטוקול ישיבת הצוות ובתיקו הרפואי של המערער. עם זאת, הוועדה לא התייחסה להמלצת פקיד השיקום מיום 11.8.11 וליתר נתוניו הרלבנטיים של המערער, לרבות עברו התעסוקתי והליקויים הרפואיים מהם הוא סובל, כפי שפסק הדין הורה לה לעשות.

4.טרם הדיון בערעור, שהתקיים בפני כב' הרשמת חסון – זכריה, המשיב הודיע שהוא מסכים להחזרת עניינו של המערער לוועדה, על מנת שזו תקיים את הוראות פסק הדין, תפרט את התייחסותה להמלצת פקיד השיקום ותתייחס ליתר נתוניו הרלוונטיים של המערער (ליקוייו הרפואיים, השפעתם על יכולתו לשוב לעבודתו במלואה או בחלקה, יכולתו לבצע עבודה אחרת תוך מתן דוגמאות לעבודה שכזו, וכן התייחסות לנתוניו האישיים, לרבות גילו והשכלתו).

5.המערער הסכים לעמדת המשיב, אך עמד על כך שהדיון יתקיים בסניף אחר ולא בסניף רמת גן. לטענתו, אין לו אמון בסניף בשל פקיד מסוים המתנכל לו.

6.המשיב התנגד לבקשה וטען כי אין לה אחיזה עובדתית או משפטית.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת המערער ואין הצדקה להורות שעניינו יידון בסניף אחר.

8.ערעור מכח סעיף 213 לחוק הוא ערעור על החלטת הוועדה הרפואית. לא עולה מטיעוני המערער טענה ביחס לחברי הוועדה. לא נטען שהוועדה נעולה בדעתה או כי קיימת מניעה אחרת שהדיון יתקיים בפני אחד מחבריה. אף המערער לא ביקש שהדיון יתקיים בפני ועדה בהרכב חדש (שלישי).

בנוסף, לבד מהעלאת הטענה לגבי פקיד מסוים בסניף, אין ולו ראשית ראיה לכך שיש ממש בטענה זו. המערער אף לא צירף תצהיר מטעמו שבו פורטו הדברים. ממילא, החלטות בנוגע לשיעור הנכות מתקבלות על ידי חברי הוועדה ולא על ידי מזכיר הוועדה או כל עובד אחר בסניף המטפל. העובדה שהמערער איבד אמון בסניף רמת גן, אין בה כשלעצמה, ללמד על פסול בהחלטת הוועדה או בשיקול דעתה, ודאי שלא בכל הוועדות המתכנסות בסניף זה.

9.בנסיבות אלה, כשאין בפי המערער כל טענה ביחס להרכב הוועדה או מי מחבריה, יש להשיב את הדיון בעניינו לאותה ועדה, באותו הרכב, תוך מתן הנחיות המורות לה להשלים התייחסותה בהתאם להוראות פסק הדין מיום 17.7.13 (בר"ע (ארצי) 1719-12—13 המוסד לביטוח לאומי – פאיס, 17.3.14) .

10.סוף דבר – הערעור מתקבל באופן חלקי כמפורט להלן:

א.עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (אי כושר), על מנת שזו תקיים את הוראות פסק הדין מיום 17.7.13.

בכלל זה על הוועדה להתייחס במפורט להמלצת פקידת השיקום מיום 11.8.11, וכן להתייחס ליתר נתוניו הרלבנטיים של המערער: ליקוייו הרפואיים, השפעתם על יכולתו לשוב לעבודתו במלואה או בחלקה, יכולתו לבצע עבודה אחרת תוך מתן דוגמאות לעבודה שכזו, וכן התייחסות לנתוניו האישיים, לרבות גילו והשכלתו.

ב.המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון בפני הוועדה.

10.מאחר שהסכמת המשיב להחזיר את עניינו של המערער לדיון בפני הוועדה ניתנה עוד לפני שהתקיים דיון בערעור ומאחר ששאר טענות המערער נדחו, כל צד ישא בהוצאותיו.

11.על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מקבלתו.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ד, (03 אפריל 2014), בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: