חברת א.מ. פוליס בע"מ נ' א'

פסק דין

לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר, על סך 22,567 ₪, בגין יתרת חוב עבור סחורה שסיפקה התובעת בסיטונאות לנתבע, אשר רכש אותה לצורך מכירתה ללקוחותיו. טענת ההגנה המרכזית של הנתבע הנה כי הוסכם שניתן יהיה להחזיר את הסחורה לתובעת וכי סחורה בשווי סכום התביעה, אכן הוחזרה על ידו לתובעת. העניין המרכזי הטעון הכרעה בתיק זה הנו מה הייתה אופי העסקה שנערכה בין הצדדים ומה היו תנאי המכירה של הסחורה.

תמצית התביעה

התובעת עוסקת במכירה ובשיווק של בגדים. הנתבע נכנס לחנות התובעת וביקש לרכוש בגדי גברים המיוצרים על ידי התובעת. הוסבר לנתבע על תנאי המכירה והובהר לו כי לא ניתן יהיה להחזיר או להחליף את הבגדים, שכן מדובר בבגדי קיץ שנמכרו לנתבע בתחילת עונת הקיץ. הנתבע רכש ביגוד בסכום של 49,862 ₪, אולם שילם בגינה סכום של 27,295 ₪ בלבד ונותר חייב 22,567 ₪. הנתבע נדרש לשלם את יתרת החוב מספר פעמים, אולם ללא הועיל. הנתבע הופיע ביום בהיר אחד אצל התובעת וזרק שקים וקרטונים שבתוכם בגדים ואף הודיע כי לא ישלם את החוב. התובעת טוענת כי מכרה לנתבע בגדים במחירי הפסד. למרות תנאי המכירה של הסחורה, התובעת הסכימה מרצונה הטוב וכדי לסייע לנתבע, להחליף לנתבע סחורה ו/או לזכותו על סחורה וזאת נוכח העובדה שהיה לקוח חדש, אשר הבטיח לתובעת הרים וגבעות ורכישת כמות גדולה של סחורה ממנה וכן לאור המצב הקשה ששרר בשוק הביגוד. הבגדים שהוחזרו לא היו מסדרה אחת שניתן למוכרם והיו מקומטים. לפי הידוע לתובעת, הנתבע מכר חלק מהסחורה שסיפקה לו התובעת, ברווח גדול של מאות ₪ לפריט. התובעת עותרת לחייב את הנתבע לשלם לה את יתרת החוב וכן לחייבו בדמי אחסנה על הביגוד שהוחזר לידיה בניגוד להסכמתה.

תמצית ההגנה

הנתבע טוען כי לעסקת רכישת הביגוד מאת התובעת היו תנאים אחרים לחלוטין מאלה אשר התובעת טוענת להם בכתב התביעה. לטענתו, היה הסכם בע"פ וכן נוהג קבוע של החלפת ו/או החזרת סחורה. הביגוד היה אמור להימכר על ידי הנתבע לפי המחירים שהופיעו על פרטי הביגוד. סוכם בין הצדדים כי התובעת תהא רשאית להוריד את המחירים לפי הצורך והנתבע יהיה רשאי להחזיר את הסחורה, היה וזו לא תימכר. הנתבע טוען כי לא היה כל תנאי המגביל אותו בהחזרת סחורה וכי לו היה תנאי כזה, לא היה מסכים לעסקה מלכתחילה. הסחורה הועברה לידיו באמצעות תעודות משלוח ולא באמצעות חשבוניות, דבר שמעיד על אופי העסקה התואמת את גרסתו. הנתבע טוען כי משדרש מהתובעת להפחית את המחירים של הסחורה ב-50% לפי המוסכם והתובעת מנגד הסכימה להפחתה של 30% בלבד,ומשהיה ברור לו כי לא ניתן יהיה למכור את הסחורה במחיר כזה, נאלץ הנתבע לממש את זכותו ולהחזיר את הסחורה שנותרה. הסחורה הוחזרה ארוזה ומסודרת, עם תעודות משלוח בחמישה שקים ולידי מנהל התובעת, אשר בדק את הסחורה. הנתבע טוען כי לתובעת הייתה קיימת חובה להקטין את הנזק.

דיון

התובעת תמכה את תביעתה בתצהיר של מנהלה, מר אלי מאיר. כמו כן, התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית של מר מאיר וכן של סוכן המכירות מטעמה שטיפל בעסקה, מר חגי חמרה. לתצהיר העדות של מנהל התובעת צורף "דו"ח תנועות חשבון", הכולל את כל החשבוניות שהנפיקה התובעת לנתבע בתקופה 30.3.08 עד 29.5.08 ומנגד את התשלומים ששילם הנתבע וכן את הזיכויים שניתנו לו על החזרת סחורה. כמו כן, צורפו כל חשבוניות החיוב והזיכוי ותעודות המשלוח הרלוונטיות לתביעה.

הנתבע מנגד תמך את כתב הגנתו בתצהיר אימות וכן הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. לתצהירו, צירף הנתבע חשבוניות זיכוי שקיבל מספקים אחרים בגין החזרת סחורה, תרשומת בכתב ידו המפרטת את הסחורה שהוחזרה ושוויה וכן תעודות משלוח ביחס לסחורה שהוחזרה.

מנהל התובעת, סוכן המכירות מטעמה והנתבע, נחקרו לפני בחקירה נגדית על תצהיריהם. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

המחלוקת המרכזית שבין הצדדים נוגעת לתנאי העסקה. בעוד אשר התובעת טוענת כי מכרה את הסחורה לנתבע, ללא אפשרות של החלפה או החזרה, הנתבע טוען כי היה רשאי להחליף או להחזיר את הסחורה ללא הגבלה וכי אף סוכמו תנאים מסוימים לגבי מחיר המכירה של הסחורה, שעיקרם מכירת הביגוד במחירים הרשומים על פרטי הביגוד עם אפשרות של הפחתת המחיר לפי סיכום בין הצדדים.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות והתרשמתי מטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את גרסת הנתבע, לגבי סיכום הדברים שהושג עם סוכן המכירות של התובעת ולא את גרסת התובעת בעניין זה, הכול כפי שיפורט להלן.

הודאת סוכן המכירות בדבר זכות ההחלפה ללא סייג

מחקירת העדים ובפרט מחקירתו הנגדית של סוכן המכירות של התובעת, מתקבלת תמונה שונה לחלוטין מזו שהוצגה בכתב התביעה ואשר לפיה הוסכם שלא ניתן להחזיר סחורה או להחליפה וכי ההחזרות שהתאפשרו היו לפנים משורת הדין.

כאשר מר חמרה אומת עם טענת הנתבע שלפיה הוא הבטיח לנתבע מפורשות כי ניתן יהיה להחזיר סחורה, העלה העד טענה חדשה, שלא בא זכרה עד לאותו מועד בגרסת התובעת ואשר אף סותרת למעשה את גרסת התובעת. לפי טענה זו, לא הובטח לנתבע אפשרות להחזרת סחורה, אולם הובטחה אפשרות להחלפת סחורה:

ש. אני אומר לך שהנתבע אומר שאתה אמרת לו מפורשות שסחורה שלא יוכל למכור בחנות יוכל להחזיר לך אותה.

ת. לא. זה לא החזרה מדובר בהחלפות. זה החלפה זה לא חזרה. לגבי החלפה – אני החלפתי לו אבל לא את הכל. הוא לא החזיר לי כי לא רצה לשלם כסף. הוא אמר תיקח הכל חזרה וליצרן אין רווח גולמי על מנת שאתן לו 50 אחוז הנחה.

ויודגש: העד לא סייג את תשובתו בכך שההחלפה הנה לפנים משורת הדין או תלויה ברצון התובעת. משמע – לפי גרסת העד, הובטח לנתבע מראש כי ניתן היה להחליף סחורה, ללא סייג, דבר שסותר את הגרסה החד משמעית שהציגה התובעת, בדבר עסקת מכר קשיחה, ללא אפשרות של החלפה או החזרה. לפיכך, סבורני כי כבר כאן, גם אם לא אראה בכך משום קריסה טוטאלית של גרסת התובעת, מדובר בכרסום משמעותי בגרסתה.

הסכמת התובעת בפועל להחזרת סחורה

אין מחלוקת כי למרות הסיכום הנטען של אי החזרת סחורה ואי החלפתה, בפועל, הסכימה התובעת לקבל סחורה חזרה לידיה (הדבר עולה מכתב התביעה עצמו, ס' 2.6, וגם מעדות מנהל התובעת וסוכן המכירות, עמ' 2, ש' 19 – 20; עמ' 4, ש' 14 – 15, 30; עמ' 7, ש' 6 - 8).