חב"ר 57034-01-15 פ' נ' מכבי שירותי בריאות

1.התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת להשבת עלות פנייתו לחדר מיון ביום 23.8.14 בסך של 807 ₪ וכן עתר לפסיקת הוצאות בסך של 1,193 ₪. התובע טען שפנה לחדר המיון בשל התקפלות העדשה בעינו ושריטה בקרנית שנגרמה עקב יובש בעין.

2.לפני הגשת כתב תביעה זה, הגיש התובע תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות באשדוד שם תבע החזר הוצאות המיון ששילם ו-500 ₪ הוצאות משפט. התביעה בבית משפט השלום נמחקה בשל חוסר סמכות עניינית.

3.הנתבעת טענה בכתב הגנתה שהתובע לא זכאי להשבת הוצאות המיון מהנתבעת מאחר שהאירוע שאירע לו לא נמנה ברשימת המקרים בתוספת השניה של חוק ביטוח בריאות ממלכתי ולכן אין הוא זכאי להשבה. יחד עם זאת, כתבה ב"כ הנתבעת שלפנים משורת הדין, לאחר הגשת התביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, נערך דיון נוסף לבקשת התובע והוחלט לאשר את מימון ביקורו של התובע במיון אך הוא סירב בכל תוקף לקבל את ההחזר והתנה את קבלת ההחזר ודחיית התביעה ב"פיצוי הולם" על טרחתו והוצאותיו.

4.במעמד הדיון חזרה ב"כ הנתבעת על עמדת הנתבעת, לפיה הנתבעת מסכימה לפנים משורת הדין לממן את הפניה למיון, על כן נתתי פסק דין חלקי לעניין התשלום, הצדדים ביקשו לטעון בעניין ההוצאות.

5.התובע טען ששילם לעו"ד 4,000 ₪ לייעוץ משפטי ועריכת כתב התביעה אך אין בידיו קבלה לגבי סכום זה וכן טען שנאלץ לנסוע פעמיים לבאר שבע במונית מאחר שאין לו רכב, לטענתו כל נסיעה עלתה לו 400 ₪ אך לא הציג קבלות בעניין זה. הנתבעת מנגד טענה שיש לפסוק הוצאות לטובתה מאחר שהיא ויתרה על ההוצאות בבית המשפט לתביעות קטנות והיא הסכימה לשלם את עלות הביקור כדי לחסוך את התביעה.

6.על פי סעיף 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991 מסור עניין ההוצאות לשיקול דעת בית הדין. ד"ר יצחק לובוצקי בספרו "סדר הדין במשפט העבודה" הוצאת ניצן מהדורה 2011 – פרק 13, עמוד 3 מלמדנו:-

המדיניות השיפוטית לעניין פסיקת ההוצאות בבית הדין לעבודה צריך שתהיה מושתתת על הנתונים המיוחדים למערכת בתי הדין לעבודה. לפיכך, לא ישוקלל בהכרח "שכר הטרחה שמשלם הלקוח לפרקליטו".

7.מן הראוי היה שהנתבעת היתה משלמת את הסכום מיד כשהתקבלה החלטה על כך, גם אם מדובר בתשלום, לטענתה, לפנים משורת הדין. אך משהחליטה לשלם סכום זה, נכון היה לשלמו ובכך ייתכן שהדיון היה מתייתר והיו נחסכות הוצאות נוספות לשני הצדדים.

8.הסכומים בהם נקב התובע הן לעניין הנסיעות והן לעניין הייעוץ המשפטי לא גובו באסמכתאות ועל פניו הן מופרזות בצורה משמעותית. מה גם, שהתובע עצמו בכתב התביעה בתביעות קטנות תבע הוצאות בסך של 500 ₪ ובתביעה הנוכחית תבע הוצאות בסך של 1,193 ₪. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובהתחשב בסכום התביעה ובעובדה שהנתבעת הסכימה לשלם את סכום התביעה לפני הדיון, אני מורה לנתבעת לשאת בהוצאות התובע בסך של 400 ₪ שישולמו לתובע תוך 45 יום מיום קבלת פסה"ד.

9.פסק דין זה משלים את פסק הדין החלקי שניתן במעמד הדיון, פסק הדין שניתן במעמד הדיון יתוקן כך שהסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 23.8.14 ולא מהמועד שנכתב בטעות בפסק הדין.