חב 10 ביס.קו. נ' או.אס.קיי. ואח'

החלטה

לאחר שמיעת העדים עד כה, בית המשפט הודיע כי לא הוכחה עילה לפי הרמת מסך ובימ"ש בפסק הדין יתייחס אך ורק לטענת הערבות האישית.

באי כח הצדדים בנסיבות העניין תצהירו של ארצי דודו נמשך .

ניתנה והודעה היום י"ב תמוז תש"ע, 24/06/2010 במעמד הנוכחים.

חנה פלינר, שופטת

פסק דין

התובעת סיפקה לנתבעת 1, אשר הנתבע 2 להלן:"הנתבע" היה מנהלה ובעל מניותיה שירותים שונים בענף המזון, וזאת בדרך של הנפקת כרטיסים המאפשרים תשלומים במסעדות שונות. ההסדר בין התובעת לנתבעת היה כי התובעת פורעת את התשלומים למסעדות והנתבעת 1 משיבה את הכספים בתוספת עמלה כלשהי על פי אשראי שסוכם בין הצדדים.

התביעה שבפניי נוגעת לחוב קיים של הנתבעת כלפי התובעת. כבר זה המקום לציין כי החוב לא הוכחש ולא נסתר ולכן יש לקבוע כי הוא עומד על הסכומים המפורטים בכתב התביעה וכמוצג בחשבוניות נספחים ה' 1 עד 4 לכתב התביעה המתוקן. בנוסף, הנתבעת 1 נמצאת בפירוק ולכן לא ניתן להיפרע סכום זה הימנה אלא במסגרת הגשת הוכחת חוב. משכך, ההליכים שבפניי התנהלו אך ורק כנגד הנתבע באופן אישי. כנגד נתבע זה נטענו שתי טענות – האחת, כי חתם על ערבות אישית והשנייה כי יש לחייבו מכח דיני הרמת מסך. לאחר ששמעתי את הצדדים קובעת אני כי יש לקבל את התביעה כל עוד היא מבוססת על הטענה הראשונה, דהיינו הוכחה ערבות אישית, ויש לדחות את טענת הרמת המסך. אני מזכירה את ההלכות בנוגע להרמת מסך , לא שוכנעתי כי הנתבעת התנהלה באופן שנועד לקפח א ת נושיה. אמנם שוכנעתי שהנתבעת ידעה שהיא נמצאת בקשיים וזאת בסמוך לחודשים יוני 2008 ואילך. עם זאת, שוכנעתי כי היתה עסקה על הפרק אשר אם היתה יוצאת אל הפועל, היתה מחלצת את הנתבעת מקשייה ומאפשרת לה לעמוד בהתחייבויותיה . שוכנעתי שאכן הנתבע לא הסתיר עובדה זו לא מהעובדים ואף לא מהספקים. גם במקרה של התובעת, ביקש הנתבע אשראי גדול יותר, מ 30 יום ל 60 יום , בדיוק בשל סיבה זו. זה המקום להעיר כי התרשמתי מאמינותו של הנתבע ואיני סבורה שפעל בחוסר תום לב. איני סבורה כי "ניסה" לעקוץ את התובעת ולהוציא ממנה כספים שלא כדין. סבורני כי באמת ובתמים סבר הנתבע שהנתבעת תקבל את הכספים מעסקת רמדור שעמדה על הפרק וכך היה כדי להשיב את החובות לספקים. לכן, אין מקום לבצע הרמת מסך.

כל שנותר הוא לדון בטענת הערבות האישית. סבורני שהמסמכים מדברים בעד עצמם ובמיוחד נספח ד/2 המזכיר את המילה "ערבות אישית" בכותרת וכן כולל הצהרה מפורשת "אני לוי שלומי ת.ז. ... ערב אישית לחובות חברת הנתבעת לתובעת". אמנם במסמך זה מצויות בכותרת בצמוד למילים ערבות אישית המילים "בכרטיס אשראי או בשיק". לפיכך, עלתה טענת הנתבע שהערבות היא למעשה באותו אמצעי תשלום שנמסר בצמוד לערבות ואין מדובר בערבות אישית שאינה מוגבלת בסכום. איני מקבלת טענה זו ממספר טעמים: ראשית, ערבות אישית היא חיובו של אדם לקיים את חיובו של האחר. כרטיס אשראי או שיק אינם יכולים להיות ערבים. אמנם, כרטיס אשראי או שיק יכולים להוות אמצעי גבייה לצורך מימוש הערבות, וזו כוונת המסמך. בנוסף, הכרטיס שניתן במסגרת אותו מסמך הוא כרטיסו האישי של הנתבע, בכך הוא הודה. דבר זה מחזק את הידיעה וההסכמה שלו לשאת באופן אישי בחובות הנתבעת, אם וככל שלא ניתן יהיה להיפרע ממנה. זאת גם ניתן להבין מנספחים ד/2, הם המיילים שהוחלפו עוד בטרם נחתמה הערבות האישית. הנתבע 2 הודה כי ראה את המיילים הללו ו לפיכך לא יכולה להיות מסקנה אחרת אלא שהסכים להיות ערב אישית לחיובי הנתבעת כלפי התובעת. דבר זה מתיישב גם עם הסכמתו לשמש ערב כלפי ספקים וגופים אחרים. ראה עדותו עמוד 5, שורה 31. אם צריך חיזוק נוסף אזי הנתבע הודה כי באותו מועד בו נחתם המסמך, כרטיסי אשראי של החברה כבר לא היו פעילים, דהיינו לא היה מקור כספי לחברה כדי לפרוע את חיוביה אלא באמצעים אישיים של המנהלים וגם בכך הודה הנתבע כאשר העיד על הזרמת כספים לחברה.

מכל הנימוקים הללו הנני קובעת כי הנתבע הסכים לשמש ערב אישית לחובות הנתבעת כלפי התובעת משהוכחו חובות אלה יש להשית עליו את החיוב. החיוב עומד על סך של 50,098 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה המתוקן 27.12.09 ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת את אגרת בימ"ש כפי ששולמה וכן הוצאות בסך 5,000 ₪ + מע"מ הכוללות את הדיון היום ואת ההוצאות אותן פסקתי בדיון מיום 24.11.09. איני מוצאת לנכון לפסוק חיוב בסך 5,000 ₪ כפי שפסק הרשם גזית. מדובר בפסק דין שבוטל ואם היתה טעות בת.ז. אזי זו רובצת לפתחה של התובעת. כל הסכומים עליהם הוריתי ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום י"ב תמוז תש"ע, 24/06/2010 במעמד הנוכחים.

חנה פלינר, שופטת

הוקלד על ידי: קרן חבאני התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: