חאמד(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפני ערר על החלטת בית המשפט השלום בחיפה, (להלן – "בית משפט קמא"), אשר ניתנה ביום 10.10.10 על ידי כב' השופט דניאל פיש בתיק מ"ת 1175-10-10.

2.בימ"ש קמא קיבל את בקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק פלילי 1238-10-10, (להלן "התיק העיקרי").

3.המשיבה הגישה נגד העורר כתב אישום בתיק העיקרי ובו טענה כי ביום 28.9.10 בסמוך לשעה 19:15, תקף העורר את הקטינות א. א. ילידת 2002, (להלן – "הקטינה 1") בכך שליטף אותה בראשה ואת מ. ב. ילידת 2002, (להלן – "קטינה 2"), בכך שליטף את כתפה הימנית.

העורר פנה אחר כך לעבר אבן בדמות מצבה (להלן: "האבן"), שהמרחק בינה לבין הקטינות והאנשים האחרים הוא 10 מטר. העורר הוריד את מכנסיו ובהיותו עירום בפלג גופו התחתון, נגע באבר מינו ושחק בו כשהוא משמיע קולות גניחה ומביט על הילדים שהיו במקום.

בשעה 19:33 הגיעו אנשי משטרה שהבחינו בעורר כשהוא עירום בחלק גופו התחתון וממשיך במעשה המגונה בפומבי כלפי הקטינות בכך ששפשף את אבר מינו על האבן והשמיע קולות גניחה.

במעשיו אלה ביצע העורר, כך נטען, עבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, (להלן "החוק"), ועבירה של מעשה מגונה בפומבי לפי סעיף 349 (א) לחוק.

4.בבד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק העיקרי.

בימ"ש קמא מצא כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, לכן הורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

על החלטה זו מופנה הערר שבפני.

5.העורר מפנה את חיציו לכך שבית משפט קמא לא בחן חלופת מעצר וחרף זאת הביע עמדה כלפיה. על פי דין היה על בית משפט קמא לבחון חלופת מעצר כמצוות המחוקק.

מנגד, סבורה המשיבה כי יש לדחות את הערר. בימ"ש קמא בחן את מכלול הטענות ונתן את דעתו לעברו של העורר שכולל הרשעה קודמת בגין עבירה דומה. המסוכנות של העורר גבוה והחשש שיחזור על מעשיו, הינו חשש ממשי.

6.לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט קמא, בהודעת הערר, בחומר החקירה, בעברו של העורר ממנו עולה כי ביום 16.2.03 ביצע עבירה דומה עליה נידון ביום 17.9.03 ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לקבל את הערר באופן חלקי ולהורות על החזרת הדיון לבית משפט קמא על מנת שיבחן חלופת מעצר לאחר קבלת תסקיר מעצר במסגרתו יבדוק שירות המבחן את חלופת המעצר, התאמת המפקחים המוצעים ותוך הערכת מסוכנות העורר בהיותו משוחרר לאותה חלופה.

אזכיר שכבר נקבע כי:

" .... חוק המעצרים שנחקק ברוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מצווה על בית המשפט לרדת לשורש העניין ולבחון האם ניתן להסתפק בנסיבות העניין בחלופת מעצר (ראו: סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים)." – בש"פ 7521/10 מדינת ישראל נגד פלוני, (ניתנה ביום 15.10.10).

כאמור, היה על בית משפט קמא לבחון את חלופת המעצר, זאת לאחר קבלת תסקיר מעצר לאור מהות העבירה, הצורך והחובה להגן על הקטינים, עברו הדומה של העורר, הגם שהעבירה הקודמת בוצעה לפני שנים רבות והאמור בחוות הדעת הפסיכיטארית, כך שבנסיבות ראוי שבית המשפט יסתייע בשירות המבחן.

על פי הדין על בית המשפט להעדיף את חלופת המעצר שפגיעתה בחירות הנאשם מצומצמת יותר מהמעצר עצמו ובלבד שיהיה בחלופה זו כדי לצמצם את המסוכנות הנשקפת ממנו.

בנסיבות העניין מתבקש שירות המבחן להגיש לבית משפט קמא את תסקיר המעצר, מוקדם ככל שניתן.

בית משפט קמא מתבקש לקבוע מועד אליו יזמן את הצדדים מוקדם ככל שניתן ויודיע על כך לשירות המבחן כדי שהאחרון יגיש את התסקיר עובר למועד שיקבע.

במידה והחלופה תמצא מתאימה ותצמצם את מסוכנות העורר, יהיה ניתן לשחררו לחלופת מעצר בתנאים שיקבע בימ"ש קמא.