חאלד אסמאעיל(המנוח) ואח' נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.הנתבעת בקשה לדחות את התביעה על הסף, שכן עומדת לה לטענתה, הגנת "פעולה מלחמתית", ע"פ הוראות ס"ק 5(א) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952. הוחלט לקבל את הבקשה, ולדחות את התביעה על הסף. להלן הנימוקים.

2.התובעים, עזבונותיהן ויורשיהן של המנוחות, רנדה אלהנדי ז"ל, ואנואר אלהנדי ז"ל, וכן תבדל"א התובעת מס' 3, גב' נרג'ס אלהנדי, תושבות ח'אן יונס שברצועת עזה, תבעו לפצותם עבור נזקיהם, בשל מות המנוחות, ופציעת התובעת מס' 3 ביום 6.7.02, מירי חיילי צה"ל, במהלך נסיעתן מעזה לח'אן יונס.

התביעה הוגשה במקור, בבית משפט השלום בחיפה, והועברה לבית משפט זה, ע"פ החלטת כב' נשיא בתי משפט השלום במחוז חיפה, הש' א.רקם מיום 3.9.12, בעקבות תיקון מס' 8 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952, אשר שינה את כללי הסמכות המקומית, לענין תביעות נגד המדינה, בשל נזק שנגרם, כתוצאה ממעשה של צבא הגנה לישראל.

3.הנתבעת טענה, כטענה מקדמית, כי המעשה הנטען, היה בגדר "פעולה מלחמתית" כהגדרתה בחוק הנזיקים האזרחיים בתקופה הרלוונטית (טרם תיקון מס' 8 לחוק): "לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות, שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף".

הנתבעת טענה, כי היא פטורה מאחריות בנזיקין, בגין המעשה המיוחס לה בכתב התביעה, מכח הוראת ס"ק 5(א) לחוק המורה: "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על – ידי פעולה מלחמתית של צבא – הגנה לישראל".

הנתבעת טענה, בין היתר, כי האירוע בו נפגעו התובעות לטענתן, התרחש בעיצומו של מבצע "דרך נחושה" – מבצע צבאי רחב היקף, במהלכו בוצעה לחימה אינטנסיבית, בגורמי טרור, אשר תכננו והוציאו לפועל פיגועים, נגד אזרחי התובעת וחייליה. לטענתה, בתאריך הנקוב בכתב התביעה, התקבל מידע מודיעיני, על פיגוע מתוכנן ב"גזרת נצרים", ובוצעה פעילות לסיכולו, כאשר עובר לירי, זוהו דמויות חשודות, "פורקות" מן הרכב בו נסעו הנתבעות.

4.התובעים טענו בתשובתם לבקשה לסילוק על הסף, בין היתר, כי עובר לפגיעה בתובעות, היה האזור שקט לחלוטין, ולא היתה כל הצדקה לירי.

כן טענו, כי התובעות לא נורו, תוך כדי מבצע צבאי, וכי גם סוג הנשק בו נורו, אינו מתיישב עם המסקנה, בדבר "פעולה מלחמתית".

5.אסונם הגדול של התובעים, כאבם וסבלם, אינם מוטלים בספק, והפגיעה בחפות מפשע, מעציבה ומצערת. עם זאת, על ההכרעה בשאלת החבות הנזיקית להעשות, רק בגדר הוראות הדין הרלוונטי – חוק הנזיקים האזרחיים, במסגרתו מוקנה לנתבעת פטור מוחלט, מחבות בנזיקין, מקום שהמעשה בגינו נתבעה, היה "פעולה מלחמתית", ובמקרה כזה, אין ביהמ"ש רשאי, להידרש לצורך בפעולה, לשיקולים בגינה בוצעה, או לסבירותה.

6.נוכח הנטען בכתב התביעה, ובתצהירי עדי התביעה, נראה כי המעשה המיוחס לחיילי צה"ל, היה אכן, בגדר פעולה מלחמתית, כהגדרתה בהוראת חוק הנזיקים, בתקופה הרלוונטית, כפי שהתפרשה בהלכה הפסוקה.

השאלה, אם מעשה אשר גרם נזק, מהווה פעולה מלחמתית, עשויה להיבחן לא רק ע"פ טיב הפעילות הספציפית, במהלכה נגרמה הפגיעה, אלא על רקע רצף האירועים, ומכלול הפעילות של הכוחות, אשר נטלו חלק באירוע [ע"א 1459/11 עזבון המנוח (נביל) נאפע חרדאן ואח' נ' מדינת ישראל משרד הביטחון (ניתן ביום 16.6.13)].

נפסק, כי כאשר מדובר בפעולה אשר מראשיתה, לא נועדה להיות "פעילות שיטור", אלא פעולה מלחמתית, כנלמד , בין היתר, ממאפייניה, מזהות הכוח הפועל, ומן הסיכון הנשקף לכוח, מתחילה, פוחתת חשיבות שאלת עוצמת הסיכון, אשר נשקף לכוח, ברגע ביצוע הפעולה [רע"א 3866/07 מדינת ישראל נ' עאטף נאיף אלמקוסי (ניתן ביום 21.3.12), בסעיף 25 לפסק הדין].

בכתב התביעה נטען, לעניין נסיבות האירוע, בין היתר, כי "...לפני הגעתו של הרכב לצומת נצרים... החלו כוחות צה"ל שהיו במקום לירות אש אינטנסיבית וללא כל הבחנה לעבר הרכב...". בתצהיר העד עומר אלהנדי, מתואר הירי, כ"...אש תופת..." ו"...ירי כבד...". אין מדובר אפוא בירי של חייל בודד, או בפליטת כדור. ברי גם, כי אין מדובר בפעולה שיטורית או מנהלית, כי אם בפעולה מלחמתית.

נוכח המסקנה האמורה, יש לקבל את הבקשה, ולדחות את התביעה על הסף [ר' לענין זה בין היתר ת"א (מח' ב"ש) 14833-11-12 עז' המנוח אשרף פארוק אלמג'רבי ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון (ניתן ביום 17.2.13), ת"א (מח' ב"ש) 37687-12-10 עז' המנוח מוצטפא מוניב סרסור ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון (ניתן ביום 14.2.13), ת"א (מח' ב"ש) 7485-01-11 עז' המנוח ערפה האני עבד אלדאים ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון (ניתן ביום 7.2.13), וכן ת"א (מח' ב"ש) 40563-12-10 עז' המנוח מוחמד עטיה ח'רף ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון (ניתן ביום 7.2.13)].

טענת התובעים, לפיה לא היתה הצדקה לירי, אין בה לשנות את המסקנה האמורה, שכן, שאלות כגון חוקיות המעשה על פי חוקי המשפט הלאומי, מידתיותו וסבירותו, הינן שאלות נפרדות, משאלת היות המעשה, בגדר פעולה מלחמתית [ר' ע"א 4122/09 מוחמד זגייר נ' המפקד הצבאי (ניתן ביום 2.1.12), בסעיף 7 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה].

7.על אף הצער, נוכח אובדנם של התובעים וסבלם, יש לפסוק לזכות הנתבעת הוצאות משפט בגין דחיית התביעה, מן הנימוקים שפורטו בהרחבה, בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי הנכבד בת"א (מח' ב"ש) 5193/08 חברת מסרי גבון בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון (ניתן ביום 15.4.12). יצויין ויודגש לענין זה, כי מדברי ב"כ התובעים, עו"ד יונס, בהליכים אחרים, עולה, כי ההליכים בתביעות מסוג זה, של תושבי רצועת עזה, ממומנים בד"כ, ע"י המרכז הפלסטיני לזכויות אדם בעזה, אשר אף מעסיק את עו"ד יונס כשכיר מטעמו, ולא ע"י התובעים עצמם. המרכז, ולא התובעים עצמם, הוא המפקיד בד"כ את הערובה בה מחויבים התובעים, ע"פ החלטות בתי המשפט, מכח הוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.

בנסיבות הענין, נוכח היקף ההתדיינות, לרבות הדיון שהתקיים, עוד קודם העברת התביעה לבית משפט זה, כאמור לעיל, וכאשר הדיון בה הסתיים ללא שמיעת ראיות, נכון להעמיד את סכום ההוצאות, לרבות שכר בטלת ב"כ הנתבעת, על 10,000 ₪.

8.התביעה נדחית אפוא על הסף.

ההוצאות הפסוקות בסך 10,000 ₪, תועברנה אל הנתבעת, מתוך הפקדון אשר הופקד בגזברות בית משפט השלום בנצרת, ע"פ החלטת כב' הש' ע. חן - ברק, מיום 10.5.12. יתרת האגרה, תשולם גם היא מתוך הפקדון, וככל שתוותר יתרה, תועבר אל התובעים, או אל הגורם שהפקיד את הפקדון עבורם, באמצעות עו"ד יונס.