חאיכ ואח' נ' אבו סאלח ואח'

פסק דין

לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובעים עקב תאונת דרכים שאירעה ביום 22/6/2010. על פי המתואר בכתב התביעה ביום 22/6/2010 עת נהגה התובעת מס' 2 ברכב המיצובישי שהיה בבעלותה ובבעלות התובע מס' 1 התנגש ברכבה מאחור רכב שהיה נהוג בידי הנתבע מס' 1 ומבוטח אצל הנתבעת מס' 3. התביעה הוגשה גם נגד הנתבע מס' 2 בהיותו הבעלים של הרכב במועד האירוע.

הנתבעים כפרו באחריותם לאירוע התאונה וטענו כי הנתבע מס' 1 עצר את רכבו במרחק של כ-15 מטרים מרכב התובעת ובעודו במצב של עצירה מוחלטת התדרדר רכב התובעת לאחור ופגע ברכב הנתבע 1.

בישיבת היום שמעתי את עדויות הנהגים ואת סיכומי הצדדים.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים עדיפה בעיניי גרסתה של התובעת. התובעת מסרה גרסה ברורה ועקבית ולפיה היא עצרה את רכבה בפקק תנועה ואילו הרכב שהיה נהוג בידי הנתבע מס' 1 התנגש ברכב מאחור. היא אף צירפה חוות דעת מומחה ותמונות של הרכב ומהן עולה כי לרכבה נגרמו נזקים חמורים בחלקו האחורי. היא הוסיפה כי הנתבע מס' 1 טען כי ההשתתפות העצמית של הרכב בו הוא נהג היא גבוהה לאור העובדה שמדובר במשאית, ולכן ביקש ממנה לשתף איתו פעולה ולטעון כי התאונה אירעה עת נהג ברכב פרטי שההשתתפות העצמית שלו היא קטנה יותר.

הנתבע 1 חזר בעדותו על גרסתו בכתב ההגנה. עדותו לא היתה אמינה. מדובר בעד לא מהימן אשר בנקל ניתן היה להבחין כי הוא מנסה להרחיק את עצמו מהאחריות כדי להתחמק מתשלום השתתפות עצמית. הנתבע 1 הסביר בעדותו כי מכיוון שהתובעים לטענתו הגדילו את הנזק הוא הסיר את האחריות מעצמו. גרסה זו אינה מתיישבת עם גרסתו העקרונית שהוא אינו אשם בתאונה, שכן אם הוא לא אשם בתאונה אין זה רלוונטי אם התובעים הגדילו את הנזק או לא הגדילו אותו – בכל מקרה הוא צריך היה לדחות את טענותיהם לעניין אחריותו לתאונה.

יתרה מכך, בעדותו לפני טען הנתבע 1 כי לא נגרם שום נזק לשני הרכבים, וכי כל התאונה מהווה ניסיון של התובעים להוציא ממנו כספים שלא מגיעים להם. בניגוד לגרסה זו, בכתב ההגנה שהוגש מטעמו, לא נטען על ידי הנתבע 1 כי לא נגרם נזק לרכב התובעים. נהפוך הוא – בכתב ההגנה נטען כי לא נגרם נזק למשאית שהיתה נהוגה על ידו, כי נגרם נזק לרכב התובעים, והוא אף אמר לתובעת כי הוא יכול לעזור לה לתקן את הרכב. הוא אף העריך את הנזק שנגרם לרכב התובעים בסכום של כ-1,500 ₪. גרסה זו אינה תואמת את גרסת הנתבע 1 בעדותו לפני.

לאור כל האמור אני מקבל את גרסת התובעת מס' 2 וקובע כי התאונה אירעה עקב רשלנותו של הנתבע מס' 1 אשר לא שמר מרחק מרכבה, לא עצר את רכבו מבעוד מועד והתנגש ברכב התובעת מאחור. בנסיבות אלו אף אין לייחס לתובעת רשלנות תורמת כלשהי.

לעניין גובה הנזק – התובעת צירפה חוות דעת שמאי ועל פיה נגרם לרכבה נזק שהוגדר על ידה כאבדן כללי. ערך הרכב בניכוי שרידים עמד על סך 8,100 ₪. בנוסף לכך שילמה התובעת שכ"ט שמאי בסך 766 ₪. בסך הכל מדובר בנזק בסכום של 8,866 ₪. הנתבעים לא הביאו בדל של ראיה שיש בו כדי לסתור את טענות התובעים בעניין גובה הנזק. הם אף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעמה.

לאור האמור אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים 1 ו-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים יחד סכום של 8,866 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22/6/2010 ועד התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 500 ₪.

התביעה נגד הנתבע מס' 2 נמחקת וזאת בהיעדר עילה.

המזכירות תשלח לצדדים עותק פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"א, 27 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: