חאג יחיא נ' מדינת ישראל

פסק דין

ראשית דבר:

1.לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחדרה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתנה ביום 19/02/13 על ידי השופט משה גינות, בתיק תתע"א 4973-03-12.

2.הערעור מופנה כנגד החלטת בית משפט קמא שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר ולחילופין לעניין חומרת העונש.

ההליך בבית משפט קמא:

3.המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין עבירה של נהיגה ברכב במהירות העולה על המהירות המותרת במקום, כך שביום 09/03/12, נהג המערער בכביש 6 לכיוון דרום במהירות של 179 קמ"ש במקום שבו המהירות המותרת היא 110 קמ"ש ובכך עבר עבירה לפי תקנה 54 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות").

4.בכתב האישום נטען עוד כי בו ביום ומיד אחרי שעוכב על ידי המשטרה עקב הנהיגה במהירות העולה על המהירות המותרת במקום, נתבקש המערער למסור דגימת אוויר נשוף, אך הוא סירב ועל כן, יוחסה לו עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה, [נוסח חדש] התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"), סעיף 64ד (א) לפקודה וסעיף 39א לפקודה.

5.המערער זומן לדיון ליום 28/03/12 עם מסירת כתב האישום לידיו. המערער הגיש ביום 26/03/12 בקשה דחופה לדחיית הדיון על יסוד הטענה כי בא כוחו קיבל על עצמו את הייצוג זה רק עתה וכי אין ביכולתו להופיע לדיון הקבוע, בטרם העתיק את חומר החקירה.

בית משפט קמא נעתר לבקשה וביום 26/03/12, דחה את הישיבה ליום 03/06/12, תוך שהוא קובע כי: "דחיות נוספות לא תינתנה". החלטת בית משפט נשלחה למערער ונתקבלה אצל בא כוחו.

6.בא כוח המערער הגיש ביום 03/06/12, בקשה בהולה לדחיית מועד הדיון, בקשה שנחתמה על ידי מזכירות בית המשפט ביום 04/06/12 ובה ביקש המערער שוב דחיית הדיון הקבוע בנימוק שהדיון נקבע ליום ראשון בשבוע, יום מנוחת בא כוחו.

7.בית משפט קמא דחה את הבקשה ביום 04/06/12 וקבע כי:

"בקשת הסנגור לדחיית מועד הדיון הוגשה ביום הדיון והונחה על שולחני רק היום. מן הראוי היה להגיש הבקשה מבעוד מועד – לפיכך הבקשה נדחית".

אזכיר כי הדיון בעניינו של המערער היה קבוע ליום 03/06/12. מועד שנקבע כשלושה חודשים קודם לכן, דהיינו, בחודש מרץ.

8.מתברר כי בית משפט קמא לאחר שהרשיע המערער בהעדרו דן אותו ביום 03/06/12, לעונשים הבאים:

5,000 ₪ קנס, 36 חודשי פסילה בפועל תוך הפעלת 3 חודשי פסילה שהיו תלויים ועומדים נגדו במצטבר וכן 6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר על יסוד הטענה כי הדיון נקבע ביום מנוחתו של בא כוחו. כמו כן, הוא העלה באופן כללי טענות ביחס לעבירות שיוחסו לו.

טענות הצדדים:

9.המערער שב וטען כי הדיון נקבע ביום ראשון שהוא יום מנוחת בא כוחו ולכן ביקש לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו, תוך שהוא מגלה הסכמתו לחייבו בתשלום הוצאות.

10.לדעת בא כוח המערער יש לתת למערער את יומו בבית משפט ולאפשר לו לטעון ביחס לעבירות שיוחסו לו וכן לעונש שהוטל עליו. יצוין כי לגוף העניין המערער לא טען דבר הן בבקשה והן בהודעת הערעור.

11.המשיבה מבקשת לדחות את הערעור. בבקשה הראשונה לדחיית הדיון קבע בית משפט קמא מפורשות כי לא יהיו דחיות נוספות.