חאג יחיא נ' חג' יחייה

פסק דין

בפני בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף.

תביעה זו הינה תביעת לשון הרע בסכום של 100,000 ₪, בעקבות דברים שאמר הנתבע במהלך דיון שהתקיים בבית משפט זה ביום 21.11.2012 בפני כבוד השופטת בן-ארי בת"ט 14979-03-11.

הנתבע, אשר אמר את הדברים במסגרת עדותו בתיק הנ"ל טוען כי חלה עליו חסינות מפני תביעת לשון הרע וזאת בהסתמך על הוראות סעיף 13.(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 וכן בהסתמך על ההלכה שנקבעה בעניין זה ברע"א 1104/07 עו"ד פואד חיל נ' עו"ד עודד גיל.

ס' 13.(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 קובע:

"13.לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –

(5)פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;"

אם כן, פרסום על ידי עד חוסה תחת ההגנה שבסעיף 13.(5) לחוק.

ברע"א 1104/07 עו"ד פואד חיל נ' עו"ד עודד גיל הוסבר כי:

בסעיף 7 לפסק הדין:

"סעיף 13 קובע "הגנות מוחלטות" (ראו אורי שנהר דיני לשון הרע 191 (1997)). אחת מן ההגנות המוחלטות – זו הקבועה בסעיף 13(5) לחוק – מתירה פרסום הכולל לשון הרע שנעשה על-ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, "תוך כדי דיון" בפני גורם שיפוטי."

ובהמשך בסעיף 10 לפסק הדין:

ברי לחלוטין כי המחוקק ביקש לחסום את כניסתו של חוק איסור לשון הרע לאולם המשפט (במובן הרחב), וזאת ככל הנראה מתוך השקפה שסדקים במחסום עלולים להחדיר מורא ללב המשתתפים בדיון המשפטי ולהקשות עליהם למלא את תפקידם. אין בית המשפט יכול ואין זה ראוי שיצוק אל החוק תוכן רצוי, לדעתו, העומד בניגוד ברור לכוונה המפורשת של המחוקק. במקרה זה, כאמור, הבהיר עצמו היטב המחוקק הן בדרך החיוב הן בדרך השלילה – וכל ניסיון להתנער מכוונת המחוקק אינו ראוי. חזרה, ולו יותר מפעם אחת, על פרשנות שאין לה דבר וחצי דבר עם לשון החוק ועם התכלית שיחד לו המחוקק – אין בה כדי להכשיר פרשנות אסורה. ודאי כך מקום שבו מדובר בחריג לחופש הביטוי; גם חריג ברור ומכוון עשוי להיפסל בשל אי-חוקתיות ובודאי שאין להוסיף חריג שהמחוקק עצמו לא הציע. קל וחומר כך במקום שבו, כבענייננו, יש הגיון ויש תועלת לבחירת המחוקק הן בשל העיקרון בדבר חופש הביטוי הן בשל הצורך לקיים את האינטרס בדבר קיום הדיון המשפטי באופן חופשי.

הנתבע אמר את הדברים בגינם הוגשה נגדו התביעה במסגרת הדיון הנזכר לעיל במסגרת עדותו ולפיכך הדברים שאמר לא יכולים לשמש עילה לתביעה נגדו.

המסקנה היא כי דין התביעה להימחק על הסף בהיעדר עילה בהתאם לאמור בתקנה 100.(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

אני מורה על מחיקת התביעה.

התובע [המשיב] ישלם הוצאות הנתבע [המבקש] ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

ניתן היום, ו' שבט תשע"ד, 07 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: